תושבי גן יבנה כותבים: ירדנה אוקמן

מכתב לאבא / ירדנה אוקמן

"אבא שלי ז"ל, היה מאנשי בן גוריון. מהאנשים שהקימו את הארץ הזו, שרצו שתהיה פה מדינה יהודית, בה נאהב, נכבד, נהיה אנשים טובים האחד לשני, נשמור עליה בטוחה מהאויבים מסביב, נשמור עליה יפה ופורחת.

הוא הטמיע בנו אהבה לתרבות היהודית ישראלית שלנו, לערכים של שוויון וצדק, ובעיקר תמיד אמר שאין לנו ארץ אחרת.

מצטערת לספר לך אבא, שאיבדנו את הדרך. כל מה שהיה ברור, כבר לא ברור לנו. כל מה שהיה בושה ומחדל כבר לא. שחיתות זו לא מילה גסה כאן כבר אבא.

חלוקה בנטל זה לא משהו שכולם מכירים בו. אני מרגישה שהקרקע נשמטת מתחת רגלינו, ומחכה שנתעורר מחלום הבלהות בו אנו נמצאים.

אבא, פתאום נהיינו שמאלנים כגנאי, פתאום נהיינו שונאי ישראל, פתאום נהיינו האויב.

ומה בעצם רצינו? רצינו שלכל אח שלנו תהיה הזכות לחיות את חייו כרצונו, רצינו דמוקרטיה במיטבה.

אנחנו מאבדים את עצמנו לדעת, הכלכלה נהרסת, השסע בעם מחמיר, ההסתה גוברת. אבא, איך עוצרים את הטירוף הזה בו אנו חיים? איך מסבירים לאחים שלנו אם לא נשמור על כל מה שבנינו כאן והיינו טובים בזה, הכל ייהרס במו ידינו?

אבא, אנחנו מפגינים כי זו זכותנו הלגיטימית וכי זו הדרך הדמוקרטית שניתנה לנו בכדי לומר די! די לשחיתות, די להסתה, די לקיטוב.

אבא, אני מבטיחה לך שאעשה כל מה שביכולתי, כדי לשמור על מה שאתם בניתם פה. וזאת כדי שאוכל להעביר לנכדיי, גם ארץ זבת חלב ודבש, בה כולנו חיים בשלום ובהרמוניה. שמאלניים, ימניים, דתיים, חילוניים, כולנו עם אחד, כולנו אחים!"