על רצח רבין: טור אישי
דור פלג
25.10.15 / 21:07
טור אישי על רצח יצחק רבין, על מקרה הרצח, על הלקחים שיש להפיק ועל הקשר למדינת ישראל של
טור אישי על רצח יצחק רבין, על מקרה הרצח, על הלקחים שיש להפיק ועל הקשר למדינת ישראל של היום
התאריך 4 לנובמבר, שנת 1995. השעה היא לקראת ערב בכיכר מלכי ישראל, תל אביב. המקום מתמלא באנשים אט-אט לקראת מה שהולכת להיות עצרת השלום הראשונה במדינת ישראל.
כיכר מלכי ישראל בזמן העצרת. מתוך: גד-אורון
רבין עולה לנאום. מתאר בתשוקה גדולה את חלומותיו, את רעיונותיו על הדמוקרטיה, על שוויון בין הישראלים ועל השלום, לו הוא כל כך מייחל. רבין מלהיב את המדינה. הוא גורם לכל איש ואישה, אזרח וותיק או עולה חדש, קשישים או טף, ובעיקרון לכל אדם שחי במדינת ישראל- לדעת שיש עתיד אופטימי, שלא יהיו עוד מלחמות ולא יהיו עוד מריבות. לחשוב שמדינת ישראל והנהגתה הולכים בדרך הנכונה ביותר- דרך השלום.
הזמרת מירי אלוני עולה לבמה, מברכת את הנוכחים ואומרת שהיא כל כך שמחה שהרגע הזה סוף- סוף הגיע. אלוני פוצחת בשירת 'שיר לשלום', יחד עם ראש הממשלה דאז- יצחק רבין. אל השירה מצטרפים כלל השרים והאנשים הנוכחים בעצרת. עשרות אלפי אנשים בכיכר ועוד מאות אלפים בבית- כולם מאושרים, מרוצים, אופטימיים ושרים יחד את אותה תפילה לשלום. מעיין הרמוניית שלום ואופטימיות, מנגינה שאי אפשר להפסיק.
שלוש יריות נשמעות וצווחתן האלימה מפלחת את צלילי השלום שבאוויר. כל האופוריה, האושר והאופטימיות, מתרוקנות למן דממת אלחוט- והעולם, פשוטו כמשמעו, עוצר מלכת. פתח התקווה של המדינה, יום השלום- הופך בן רגע לחור שחור. תוך מספר שניות בודדות החור השחור מתמלא בצרחות, זעקות, אזרחים שמייבבים ובוכים מכאב.
באותם רגעים אבדה לנו התמימות. אחרי הנורא מכל, האמונה ללא ספק נשארת בצד למן המתנה, עד שיהיה ניתן לשחרר שוב את העניין. דור חדור אמונה עם ברק בעיינים, שמאמין שאפשר לשנות את העולם. אנשים שרוצים להוביל שינוי במדינה, ולא נותנים לאכזבות לבטל את הדרל שלהם.
נקודת המבט שלי
אני עוד לא הייתי בעולם כשיצחק רבין נרצח. על המקרה שמעתי רק מטקסים בבתי הספר, מההורים. את הודעת הממשלה על הירצחו, שמעתי ואני ממשיך לשמוע רק בשידורים החוזרים ביום הזיכרון לזכרו.
רק בימי הזיכרון. מתוך: אתר מכללת אורט סינגאלובסקי
כששאלתי את ההורים, הדודים, את סבא וסבתא ואת המכרים היותר מבוגרים ממני- נדהמתי לראות שכל אחד זוכר בדיוק איפה הוא היה. אין אחד שלא זוכר מה הוא עשה ברגע שהודיעו לו. אין שלא יודע בדיוק את ההודעה הרמטית, מילה במילה- בין אם הוא גילה על כך בטלפון, בעיתון או בטלוויזיה, בשידור חי, או אפילו היה בכיכר באירוע עצמו. אין אחד שלא זוכר איך הוא הרגיש באותם הרגעים. הרגשה של מדינה מטלטלת, מתהפכת, נשברת ומתנוונת. הרגשה שלמען האמת- כמעט ואין מילים מספקות בשביל לתאר אותה. וכמובן שקצת קשה לי לתאר אותה, כי בכל זאת- לא הייתי חי באותה התקופה. אבל כן חשוב לי מאוד להעביר לכם כמה מסרים.
''אל תשכח מעין באת, ולאן אתה הולך"
הראשון הוא- אני למדתי על האירוע רק מתוכניות טלוויזיה, שיעורים וכי התעניינתי, ושאלתי. אומנם עברו 20 שנים מאז, ויש כאלו שיתייחסו לכך כתקופה קצרה למדי, אך תוכלו לשים לב שהנושא פחות מודגש, מלבד באותה באותו יום מיוחד המוקדש לזכרו של יצחק רבין.
מה אם בעוד 20 שנים יילמדו על רבין הילדים, הנכדים והנינים שלכם, כחלק מלימודי ההיסטוריה ? כחלק מתכנית הלימודים ? כאירוע שקרה, מקרה, שהיה ויישאר על הדף ?
מה אם המאורע הזה, שלדעתי ולדעת רבים עיצב והשפיע, וישפיע על המדינה לנצח- יישכח ולא תיוחס לו החשיבות הראויה לו ?
ובעוד 40 שנים ? האם מלבד מוזיאון, בתי ספר ומוסדות על שם האיש הכל כך חשוב הזה, יישאר ממנו דבר ? פיסה של לקח ותבונה ?
מוסדות על שם האיש. בית ספר אורט ע"ש יצחק רבין, גן יבנה
את רצח רבין צריכים לקחת כלקח גדול. מרמת הפרט ועד הרמה המדינית, מהצעיר ביותר ועד המבוגר ביותר ובכלל לכל איש בישראל, באשר הוא ישראלי. לכל אחד יש מה ללמוד. זו חלקה היסטורית שיש לכבדה ככזו אך מצידו השני של המטבע- ללמוד ולהשכיל מהאירועים המדוברים.
אל תגרמו לאיש המאוד יקר למדינה ולתושביה להיעלם, ובטח לא לערכים בהם דגל. תחיו אותו מחדש, שתפו את רעיונותיו, למדו את מורשתו ותגרמו לכך שגם בניכם, נכדיכם ונינכם ייזכו לדעת מי הוא היה, ואת כל מה שעשה.
"מכל מלמדיי השכלתי"
הדבר השני אשר הייתי רוצה להעביר לכם הוא העובדה שיגאל עמיר לימד את המדינה איך לא פותרים קונפליקטים.
הוא הוכיח שיש עוד אנשים שכן מסוגלים ומוכנים לפגוע באנשים שחושבים שונה מהם, ואפילו לגרום לנזק בלתי הפיך כמו מוות. הוכיח שלמרות שיש אנשים שהתקדמו עם דעותיהם מעבר לדעות הברבריות, הקדומות והאלימות של בני האדם במאות שעברו- יש כאלו שעוד תקועים באותו העידן ובטוחים שאי אפשר לפתור את הבעיות.
אבל השיעור הכי חשוב שיגאל עמיר לימד אותנו, את מדינת ישראל, הוא פשוט לא להיות כמוהו.
בזכות העובדה שפגע בחופש הביטוי, גרם לכך שבמאות אלפי בתי ספר ברחבי המדינה מיליונים של תלמידים יילמדו על כמה חופש הבטוי חשוב. בכך שרצח את ראש הממשלה לימד את כל המדינה על כמה שסבלנות, סובלנות ודמוקרטיה הן תכונות חשובות, שכל אדם צריך לאמץ לעצמו.
אני חושב שאת השיעורים שלמדנו מיגאל עמיר, יש לייחס גם לימים אלו, ובמיוחד למצב הבטחוני ולמצב בו נמצאת המדינה.
מדינה מיוחדת במינה
הרי ידוע שבמדינת ישראל פלגים רבים. אנשים עם דעות שונות, גזעים שונים, עדות שונות, מסורות שונות ושפות שונות. עוד בשנות ה50 דוד בן-גוריון דגל בשיטת כור ההיתוך, אשר טוענת כי יש לגרום לכולם להיראות אותו הדבר. כולם צריכים להתלבש, להיראות, לדבר ולהתנהג בדיוק אותו הדבר. לאחר שבן-גוריון ראה את המגוון הכה-עצום של תרבויות שיש במדינה, הבין שזהו לא הדבר הנכון לעשות. מאז, התחיל לנקוט בשיטת הרב-תרבותיות. יש לתת לכל תרבות להתנהג כמו שהיא רגילה, להמשיך במסורות המיוחדות שלה, לדבר בשפות שלה ולהתלבש כמו שהיא נוהגת.
מדיניות 'כור ההיתוך', הצבר הישראלי. מתוך: אתר נוסטל
ככל שהשנים עוברות המדינה נהיית רב תרבותית יותר ואי-ההסכמה הולך וגובר. אחד מוותיקי המדינה גר בסמוך לפועל זר. שמאלנים וימניים שעובדים יחד. עולים חדשים ממאות מדינות בעולם משרתים באותו הצבא, באותן היחידות, ישנים באותם החדרים ועוברים יחד את כל הקונפליקטים בהם הם נתקלים. מסכנים את חייהם אחד בשביל ולמען השני. הדוגמאות עוד רבות, וסביר להניח שכולכם נתקלים בסיטואציה כזו לפחות פעם ביום. המדינה שלנו היא מגוונת, וזה גם היופי שבה.
בישראל לא חסרים מקרים בהם קיים חוסר סבלנות, וגם בזה כולכם נתקלים לא מעט פעמים ביום, אם לא עשרות פעמים. אחת הדוגמאות החריגות לכך הינה הרצח אותו ביצע ישי שלייסל, אדם חרדי אשר הגיע למצעד הגאווה, והחליט לדקור נערה. למה ? משום שהיא במצעד הגאווה, ומדובר בדבר שנוגד את דתו, בדבר שהוא לא מאמין בו.
רצח בגלל אידיאולוגיות שונות. ישי שלייסל במצעד הגאווה. מתוך: נענע 10
גם המצב הבטחוני בימנו הוא מסובך. נדמה כי אנשים איבדו לחלוטין את הסבלנות, הסובלנות ובכלל את צלם האנוש שלהם. יהודי דוקר יהודי כי חשב שהוא ערבי, ערבי דוקר יהודי כי זה נראה לו הדבר הנכון לעשות, מגוון עוברים ושבים מבצעים לינץ' על אריתראי, שנהרג, משום שהוא נראה להם כמו מחבל.
טוב שיום הזיכרון לזכר יצחק רבין מגיע, וחבל שלא כל אזרח במדינת ישראל מחוייב לעבור את השיעורים על הידברות, סבלנות, סובלנות, דמוקרטיה, שוויון ושלום.
הראה לכל העולם מה זה שלום. מתוך: ויקיפדיה
בזמן האחרון שכחנו מהערכים האלה, שכחנו מזה שבסופו של דבר כולנו בני אדם.
אני מבקש מכם, בכל לשון של בקשה. תהיו סבלניים, תהיו דמוקרטיים. העובדה כי מישהו חושב קצת שונה מכם, וגם אם הוא בקוטב הנגדי לכם, ודעתו נגדית לחלוטין לשלכם- אין שום סיבה שבעולם לפגוע בו. אפשר לפתור כל בעיה, וכל קונפליקט- גם בדרכים יפות. דבר שהרבה אנשים יסכימו עליו גם בלי קשר לדעות פוליטיות הוא שרבין היה אדם גדול. רבין ידע איך לנתב את מדינת ישראל במסלול הנכון ביותר לדעת רוב המדינה. רבין הצליח להתקשר עם כל הגורמים שאז, ועד היום- הרבה מההנהגה, מהממשלה שלנו, עדיין לא מצליחים.
תלמדו את הלקחים מיגאל עמיר, תנציחו את המורשת של רבין.
היית רוצה לסיים בכמה קטעים של רבין מתוך עצרת השלום המדוברות, דקות ספורות לפני מותו-
"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. יש דמוקרטיה, יכולות להיות מחלוקות... זה כרוך בקשיים, גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה. אומר לכם את זאת מי שהיה איש צבא ושר ביטחון, ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה''ל. למענם, למען בנינו ונכדינו, במקרה שלי, אני רוצה שהממשלה הזאת תמצה כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל".
כולם שרויים באופוריה. תחושות של- "יש עצרת שלום, יהיה שלום, ורבין יוביל אותנו לזה". הסכם שלום עם ירדן כבר נחתם, רבין זכה בפרס נובל לשלום והעתיד וורוד מתמיד. כולם בתקווה אמיתית ששאפה למציאות אחרת. דור של צעירים שמקריבים הכל למען מטרה עילאית- שלום.
כיכר מלכי ישראל בזמן העצרת. מתוך: גד-אורון
רבין עולה לנאום. מתאר בתשוקה גדולה את חלומותיו, את רעיונותיו על הדמוקרטיה, על שוויון בין הישראלים ועל השלום, לו הוא כל כך מייחל. רבין מלהיב את המדינה. הוא גורם לכל איש ואישה, אזרח וותיק או עולה חדש, קשישים או טף, ובעיקרון לכל אדם שחי במדינת ישראל- לדעת שיש עתיד אופטימי, שלא יהיו עוד מלחמות ולא יהיו עוד מריבות. לחשוב שמדינת ישראל והנהגתה הולכים בדרך הנכונה ביותר- דרך השלום.
הזמרת מירי אלוני עולה לבמה, מברכת את הנוכחים ואומרת שהיא כל כך שמחה שהרגע הזה סוף- סוף הגיע. אלוני פוצחת בשירת 'שיר לשלום', יחד עם ראש הממשלה דאז- יצחק רבין. אל השירה מצטרפים כלל השרים והאנשים הנוכחים בעצרת. עשרות אלפי אנשים בכיכר ועוד מאות אלפים בבית- כולם מאושרים, מרוצים, אופטימיים ושרים יחד את אותה תפילה לשלום. מעיין הרמוניית שלום ואופטימיות, מנגינה שאי אפשר להפסיק.
שלוש יריות נשמעות וצווחתן האלימה מפלחת את צלילי השלום שבאוויר. כל האופוריה, האושר והאופטימיות, מתרוקנות למן דממת אלחוט- והעולם, פשוטו כמשמעו, עוצר מלכת. פתח התקווה של המדינה, יום השלום- הופך בן רגע לחור שחור. תוך מספר שניות בודדות החור השחור מתמלא בצרחות, זעקות, אזרחים שמייבבים ובוכים מכאב.
באותם רגעים אבדה לנו התמימות. אחרי הנורא מכל, האמונה ללא ספק נשארת בצד למן המתנה, עד שיהיה ניתן לשחרר שוב את העניין. דור חדור אמונה עם ברק בעיינים, שמאמין שאפשר לשנות את העולם. אנשים שרוצים להוביל שינוי במדינה, ולא נותנים לאכזבות לבטל את הדרל שלהם.
נקודת המבט שלי
אני עוד לא הייתי בעולם כשיצחק רבין נרצח. על המקרה שמעתי רק מטקסים בבתי הספר, מההורים. את הודעת הממשלה על הירצחו, שמעתי ואני ממשיך לשמוע רק בשידורים החוזרים ביום הזיכרון לזכרו.
רק בימי הזיכרון. מתוך: אתר מכללת אורט סינגאלובסקי
כששאלתי את ההורים, הדודים, את סבא וסבתא ואת המכרים היותר מבוגרים ממני- נדהמתי לראות שכל אחד זוכר בדיוק איפה הוא היה. אין אחד שלא זוכר מה הוא עשה ברגע שהודיעו לו. אין שלא יודע בדיוק את ההודעה הרמטית, מילה במילה- בין אם הוא גילה על כך בטלפון, בעיתון או בטלוויזיה, בשידור חי, או אפילו היה בכיכר באירוע עצמו. אין אחד שלא זוכר איך הוא הרגיש באותם הרגעים. הרגשה של מדינה מטלטלת, מתהפכת, נשברת ומתנוונת. הרגשה שלמען האמת- כמעט ואין מילים מספקות בשביל לתאר אותה. וכמובן שקצת קשה לי לתאר אותה, כי בכל זאת- לא הייתי חי באותה התקופה. אבל כן חשוב לי מאוד להעביר לכם כמה מסרים.
''אל תשכח מעין באת, ולאן אתה הולך"
הראשון הוא- אני למדתי על האירוע רק מתוכניות טלוויזיה, שיעורים וכי התעניינתי, ושאלתי. אומנם עברו 20 שנים מאז, ויש כאלו שיתייחסו לכך כתקופה קצרה למדי, אך תוכלו לשים לב שהנושא פחות מודגש, מלבד באותה באותו יום מיוחד המוקדש לזכרו של יצחק רבין.
מה אם בעוד 20 שנים יילמדו על רבין הילדים, הנכדים והנינים שלכם, כחלק מלימודי ההיסטוריה ? כחלק מתכנית הלימודים ? כאירוע שקרה, מקרה, שהיה ויישאר על הדף ?
מה אם המאורע הזה, שלדעתי ולדעת רבים עיצב והשפיע, וישפיע על המדינה לנצח- יישכח ולא תיוחס לו החשיבות הראויה לו ?
ובעוד 40 שנים ? האם מלבד מוזיאון, בתי ספר ומוסדות על שם האיש הכל כך חשוב הזה, יישאר ממנו דבר ? פיסה של לקח ותבונה ?
מוסדות על שם האיש. בית ספר אורט ע"ש יצחק רבין, גן יבנה
את רצח רבין צריכים לקחת כלקח גדול. מרמת הפרט ועד הרמה המדינית, מהצעיר ביותר ועד המבוגר ביותר ובכלל לכל איש בישראל, באשר הוא ישראלי. לכל אחד יש מה ללמוד. זו חלקה היסטורית שיש לכבדה ככזו אך מצידו השני של המטבע- ללמוד ולהשכיל מהאירועים המדוברים.
אל תגרמו לאיש המאוד יקר למדינה ולתושביה להיעלם, ובטח לא לערכים בהם דגל. תחיו אותו מחדש, שתפו את רעיונותיו, למדו את מורשתו ותגרמו לכך שגם בניכם, נכדיכם ונינכם ייזכו לדעת מי הוא היה, ואת כל מה שעשה.
"מכל מלמדיי השכלתי"
הדבר השני אשר הייתי רוצה להעביר לכם הוא העובדה שיגאל עמיר לימד את המדינה איך לא פותרים קונפליקטים.
הוא הוכיח שיש עוד אנשים שכן מסוגלים ומוכנים לפגוע באנשים שחושבים שונה מהם, ואפילו לגרום לנזק בלתי הפיך כמו מוות. הוכיח שלמרות שיש אנשים שהתקדמו עם דעותיהם מעבר לדעות הברבריות, הקדומות והאלימות של בני האדם במאות שעברו- יש כאלו שעוד תקועים באותו העידן ובטוחים שאי אפשר לפתור את הבעיות.
אבל השיעור הכי חשוב שיגאל עמיר לימד אותנו, את מדינת ישראל, הוא פשוט לא להיות כמוהו.
בזכות העובדה שפגע בחופש הביטוי, גרם לכך שבמאות אלפי בתי ספר ברחבי המדינה מיליונים של תלמידים יילמדו על כמה חופש הבטוי חשוב. בכך שרצח את ראש הממשלה לימד את כל המדינה על כמה שסבלנות, סובלנות ודמוקרטיה הן תכונות חשובות, שכל אדם צריך לאמץ לעצמו.
אני חושב שאת השיעורים שלמדנו מיגאל עמיר, יש לייחס גם לימים אלו, ובמיוחד למצב הבטחוני ולמצב בו נמצאת המדינה.
מדינה מיוחדת במינה
הרי ידוע שבמדינת ישראל פלגים רבים. אנשים עם דעות שונות, גזעים שונים, עדות שונות, מסורות שונות ושפות שונות. עוד בשנות ה50 דוד בן-גוריון דגל בשיטת כור ההיתוך, אשר טוענת כי יש לגרום לכולם להיראות אותו הדבר. כולם צריכים להתלבש, להיראות, לדבר ולהתנהג בדיוק אותו הדבר. לאחר שבן-גוריון ראה את המגוון הכה-עצום של תרבויות שיש במדינה, הבין שזהו לא הדבר הנכון לעשות. מאז, התחיל לנקוט בשיטת הרב-תרבותיות. יש לתת לכל תרבות להתנהג כמו שהיא רגילה, להמשיך במסורות המיוחדות שלה, לדבר בשפות שלה ולהתלבש כמו שהיא נוהגת.
מדיניות 'כור ההיתוך', הצבר הישראלי. מתוך: אתר נוסטל
ככל שהשנים עוברות המדינה נהיית רב תרבותית יותר ואי-ההסכמה הולך וגובר. אחד מוותיקי המדינה גר בסמוך לפועל זר. שמאלנים וימניים שעובדים יחד. עולים חדשים ממאות מדינות בעולם משרתים באותו הצבא, באותן היחידות, ישנים באותם החדרים ועוברים יחד את כל הקונפליקטים בהם הם נתקלים. מסכנים את חייהם אחד בשביל ולמען השני. הדוגמאות עוד רבות, וסביר להניח שכולכם נתקלים בסיטואציה כזו לפחות פעם ביום. המדינה שלנו היא מגוונת, וזה גם היופי שבה.
בישראל לא חסרים מקרים בהם קיים חוסר סבלנות, וגם בזה כולכם נתקלים לא מעט פעמים ביום, אם לא עשרות פעמים. אחת הדוגמאות החריגות לכך הינה הרצח אותו ביצע ישי שלייסל, אדם חרדי אשר הגיע למצעד הגאווה, והחליט לדקור נערה. למה ? משום שהיא במצעד הגאווה, ומדובר בדבר שנוגד את דתו, בדבר שהוא לא מאמין בו.
רצח בגלל אידיאולוגיות שונות. ישי שלייסל במצעד הגאווה. מתוך: נענע 10
גם המצב הבטחוני בימנו הוא מסובך. נדמה כי אנשים איבדו לחלוטין את הסבלנות, הסובלנות ובכלל את צלם האנוש שלהם. יהודי דוקר יהודי כי חשב שהוא ערבי, ערבי דוקר יהודי כי זה נראה לו הדבר הנכון לעשות, מגוון עוברים ושבים מבצעים לינץ' על אריתראי, שנהרג, משום שהוא נראה להם כמו מחבל.
טוב שיום הזיכרון לזכר יצחק רבין מגיע, וחבל שלא כל אזרח במדינת ישראל מחוייב לעבור את השיעורים על הידברות, סבלנות, סובלנות, דמוקרטיה, שוויון ושלום.
הראה לכל העולם מה זה שלום. מתוך: ויקיפדיה
בזמן האחרון שכחנו מהערכים האלה, שכחנו מזה שבסופו של דבר כולנו בני אדם.
אני מבקש מכם, בכל לשון של בקשה. תהיו סבלניים, תהיו דמוקרטיים. העובדה כי מישהו חושב קצת שונה מכם, וגם אם הוא בקוטב הנגדי לכם, ודעתו נגדית לחלוטין לשלכם- אין שום סיבה שבעולם לפגוע בו. אפשר לפתור כל בעיה, וכל קונפליקט- גם בדרכים יפות. דבר שהרבה אנשים יסכימו עליו גם בלי קשר לדעות פוליטיות הוא שרבין היה אדם גדול. רבין ידע איך לנתב את מדינת ישראל במסלול הנכון ביותר לדעת רוב המדינה. רבין הצליח להתקשר עם כל הגורמים שאז, ועד היום- הרבה מההנהגה, מהממשלה שלנו, עדיין לא מצליחים.
תלמדו את הלקחים מיגאל עמיר, תנציחו את המורשת של רבין.
היית רוצה לסיים בכמה קטעים של רבין מתוך עצרת השלום המדוברות, דקות ספורות לפני מותו-
"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. יש דמוקרטיה, יכולות להיות מחלוקות... זה כרוך בקשיים, גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה. אומר לכם את זאת מי שהיה איש צבא ושר ביטחון, ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה''ל. למענם, למען בנינו ונכדינו, במקרה שלי, אני רוצה שהממשלה הזאת תמצה כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל".
---------------------
יש לכם סקופ? מצאתם טעות בכתבה? לחצו כאן להתחיל איתנו צ'אט בוואטספ
--------------------
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים שמגיעים לידינו. אם זיהיתם באתר צילום בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות הקישור כאן
