את השבת הארורה לא ישכחו במשפחה המורחבת של משפחת קוץ. "היינו אמורים לנסוע אליהם, לעפיפוניאדה שאביב מארגן בכל שנה", סיפרה לוי סלמה. "הרעיון הוא להפריח את העפיפונים ליד הגדר, כדי להראות לעזה שאנחנו בסך הכל רוצים לחיות בשלום".
-
הלוויתם תערך ביום שלישי 17.10 בשעה 14:00 בבית העלמין גן יבנה. יושבים שבעה משפחת לוי רחוב ההגנה 35/2 גן יבנה. משפחת קוץ הזית 107 קדרון
-
מכירם סופדים להם
רונית אשל אכנזי"לבנת ואביב, קשה לכתוב עליכם ולא אליכם, מהעבודה איתכם אני בעיקר זוכרת את המזג הנעים, ההקשבה, הסבלנות והיצירתיות שאפיינו את שניכם, וכמה היה נראה לי הגיוני ומתאים כשאביב סיפר לי שלבנת היא אשתו.
הלב כואב על משפחה יפה, אנשים שכולנו רוצים לידינו. יהי זכרם ברוך"
-
קרין לוי"כמעט בכל שבוע ביום שלישי
היא הייתה עומדת שם
עם חיוך ואור בעיינים.
במקום שנתן שקט ושמחה ללב שלי
בבית המלאכה בשער הנגב.
לבנת
הקימה וניהלה את בית המלאכה
מקום שבו כלכך הרבה נשמות נפגשו ליצור יחד.
בזכותה.
לבנת נרצחה יחד עם משפחתה בביתם בכפר עזה.
עוד ועוד שמות, עוד פרצופים מוכרים ואהובים.
הלב שלי נשבר"
רותם אבוטבול
"אני מתעוררת לבוקר שחור
עוד לא מעכלת את לכתה של תמרי שלי, בעלה ושלושת ילדיה, מבינה שגם אימא של ג'ון נרצחה יחד איתם...
וכבר מתבשרת על הירצחה של חברה יקרה נוספת.
לבנת
קוץ, נרצחה יחד עם בעלה אביב ושלושת ילדיהם בכפר עזה. כולם!
לבנת ואני יצאנו יחד לטרק ביוון לפני חודשיים.
זכיתי לבלות במחיצתה במשך חמישה ימים.
היא התלהבה מהשטותניקית שאני, ואני התפלאתי מהאישה המדהימה שהיא.
ישנו יחד בבית הארחה.
שוחחנו ארוכות אל תוך הלילה.
הערתי אותה לצלילי מוזיקה יוונית לעוד יום של הליכה. הקשה מבין החמישה.
איך שהיא דילגה שם בהרים... לא הראתה שבב של קושי.
כמעט תמיד מובילה בראש. ובפעמים שלא, השתרכה מאחור אחרי אלו שהתקשו, עודדה, הפצירה בנו לאכול תמרים ואגוזים, סיפרה על חוגי אומנות, על הילדים והבית בכפר עזה.
ובסוף, כשסיימנו את המסלול, דפקנו תמונת ניצחון.
לבנת. אני אוהבת אותך. מסרבת להאמין.
תהא נשמתך, נשמתו של אביב ונשמתם שלושת ילדייך, צרורה בצרור החיים.
-
רחל אליאור"אביב קוץ - בנם הבכור של בני קוץ, בן דודי האהוב מקיבוץ כפר עזה, ואשתו האהובה, תמר קוץ - ואשתו של אביב, ליבנת קוץ, ושלושת ילדיהם, רותם, יונתן ויפתח, נרצחו בידי בני עוולה מהחמאס בעזה, בביתם בקיבוץ כפר עזה. אין מילים לתאר את גודל הכאב על גדיעת משפחה שלמה ממשפחתנו, ואת גודל הזוועה של הנסיבות המופקרות בימי ממשלת ׳הימין על מלא׳ שהפקירה את קיבוצי עוטף עזה, ובגדה באחריותה לשלום תושבי ערי הדרום, וגרמה להשתלשלות הנסיבות המחרידות שבגללן כל חמשת בני המשפחה נרצחו, לצד אלף נרצחים נוספים בקיבוצי עוטף עזה ובסביבה.
אֶרֶץ, אַל-תְּכַסִּי דָמם, וְאַל-יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתם.
*
*
טליה קוץ-שמיר, אחותו של אביב, כתבה:
"אביב אחי האהוב המתוק, בעל ידי הזהב היצירתיות, הצחוק המתגלגל, והנתינה לכל .
ליבנת המקסימה והאהובה, האישה שהיא השראה ליוזמה, יצירתיות ועשייה משמעותית וערכית, נתינה והתנדבות.
רותם, יונתן ויפתח המתוקים כל כך.
כאב אינסופי ולב שאין לו נחמה, על חמישה עולמות יפים ומלאים שנגדעו. משפחה יפה ושלמה שתישאר רק בזיכרוננו".
-
חן גלזר"אני חייבת לכתוב לכם אבל לא יכולה. הא קוצי, האמנת פעם שתשאיר אותי בלי מילים?
ביום שישי ב9 בערב, הבטחת שתבוא לקחת ממני משהו בשבת. לא באת... לא תבוא.
איך אפשר ל"הפרד" ממכם ככה? גם בסיוטים הכי גדולים שלי לא חשבתי ובטח שלא האמנתי.
וכל מילה שתכתב כאן לא תתאר ולו במעט את האור הענק שהפצתם, אהבת החינם, הטוב, והשמחה.
ואיך עוצרים את הדמעות אני תוהה, זה אפשרי בכלל? אני עוד מחכה שתצוץ מאיזה חור ותתן איזו בדיחה שתשכיב אותנו על הרצפה.
אולי
תביא לנו איזה גזיר עיתון על הרעלה שהיתה בבריכה בקיבוץ לפני 40 שנה. אולי רק תמונה קטנה מארכיון המדינה...
אהובים ויפים הייתם, מבפנים ומבחוץ. מה אני אגיד? אני כבר מתגעגעת אליכם...
לארוחת ערב של תירס וטוסטים עם חמאה וחביתה.
לראות הפועל, לקבל דיווח מאיזה משחק זניח בליגה ז כדורסל מחוז דרום, לעדכוני וואטסאפ על פרוטוקול אסיפת קיבוץ...
לבית מלאכה של לבנת אהובתי, לעוגות של רותם, לראות את יונתן זרוק על הספה כשחצי מהרגליים שלו בחוץ ויפתח שוכב על הרצפה כי נמלי אש עקצו אותו בלילה במיטה.
אני כותבת אבל לא באמת מאמינה שכל אלה לא יהיו עוד. אני כותבת כי כולם צריכים לדעת מה העולם הפסיד. אני כותבת אבל לא מאמינה שהכל יהיה נחלת העבר.
אני אוהבת אותך קוצי.
היית אחד ויחיד, אהוב על הבריות. מוכשר, חכם, רגיש, מצחיק, שנון- בקיצור מלך!
נתראה שם למעלה, עם וויסקי טוב ובשר מהמעשנה. אני כבר מחכה
משפחת קוץ היקרה:
אביב, ליבנת, רותם, יונתן ויפתח ז"ל.
העולם אולי ימשיך אבל אף פעם לא יחזור להיות אותו דבר בלעדיכם. יהי זכרכם ברוך אהובים שלי".
-
נועה סינגר" יהיה זכרה וזכר משפחתה ברוך. אין מילים.
אני רק אספר שלפני שנה בדיוק, הייתי בדכאון עמוק. הגעתי אליה ל Livnat Kutzלבית מלאכה לנסות לראות אם אני יכולה להשתלב בפעילות התנדבות כלשהיא כדי להיות פחות עסוקה בצרות שלי , שהיו רבןת לפני שנה.
היא סיפרה לי על קבוצה של גמלאים שמתחילה ללמוד כתיבה עם Ilanit Swissa . מאד חששתי מקבוצה עם אנשים שמבוגרים ממני.
התהליך היה מופלא. האנשים היו מדהימים, אילנית המנחה היתה מדהימה , והתמיכה והלגיטימציה שקיבלתי כדי ליצור.
ועכשיו היא וכל משפחתה אינם
רק
לפני שבועיים פגשתי את לבנת ואילנית בארןע של פואטרי סלאם בבית מלאכה, והתרגשתי.
וביום ששי, לפני 4 ימים, ראיתי פרסום של חוג מלאכות שאמור להתחיל בבית מלאכה ווהתכתבתי איתה על זה.
ועכשיו היא וכל משפחתה המדהימה והיצירתית אינם
יהיה זכרם ברוך!"
-
אופיר מגן "לרוב אני לא מאנשי הפייסבוק אבל ההודעה שהגיע אליי בימים האחרונים פשוט ריסקה אותה... משפחת קוץ אביב, לבנת, רותם, יפתח ויונתן, במשך 3 שנים היתם לי לבית.
ברגעים הטובים וגם הפחות טובים שהיו לי...
בכל
זמן שבו הייתי צריכה משהו מהקטן לגדול הייתם שם.
זוכרת איך כל יום שהייתי באה הייתי מתקבלת בחיוך ואהבה עם קפה חם ואוכל מה שרק תרצי..
איך כל יום שני היה טלפון בואי ערב פיצות היום.
תמיד אמרת שאני הבת המאומצת שלכם, ככה קראתם לי.
הלב מרוסק והראש לא מאמין,
איזה אנשים טובים הייתם.
אוהבת המון המון".
-
אילנה גרש "מרגישה שאין לי זכות לכאב. אני מהמועטים שהאסון הזה לא נגע בהם אישית . אבל למיכל זה נגע. אומנם לא חבר קרוב, אבל היא מכירה אותו ודיברה איתו .
אף פעם לא היתה לי בעיה לדבר עם הילדים על מוות ועל מעגל החיים. אבל זה לא מעגל חיים. זה לא דבר שאיכשהו אפשר להסביר ולנרמל.
עברתי מעגלים של הכחשה ודיכאון ועכשיו נשאר רק זעם עצום וייאוש".
-
בית ספר פנמיית הכפר הירוק" יונתן ויפתח קוץ ז״ל - הילדים שלנו.
בלב כבד ובצער עמוק, עם קבלת האישור הרשמי, אני מודיע כי יפתח קוץ, תלמיד כיתה ט'11, ויונתן קוץ תלמיד כיתה י"א12, חניכי פנימיית
הכפר הירוק, ילדים נפלאים ואהובים שלנו, נרצחו בדם קר, יחד עם רותם אחותם בת ה-19, וההורים - לבנת ואביב, בשבת בבוקר בקיבוץ כפר עזה, 7.10.23.
אין מילים שיכולות לתאר את היגון והכאב של כולנו על אובדן משפחת קוץ.
קהילת הכפר הירוק מרכינה ראשה ושולחת תנחומים לדודים ולמשפחה המורחבת כולה. יהיה זכרם ברוך.
על מועד הלוויתם תבוא הודעה".
-
משכית הודסמן" במלחמה הזאת היה רצון למחות את זכרנו, למחוק משפחות שלמות, אבל לא ניתן למחוק את הסיפורים.
לבנת הייתה סטודנטית שלי בתואר הראשון במסלול שבילים בכמה קורסים. לאחר שנחשפה לכוח של הבישול ככלי חינוכי, אמרה לי שהיא עוד תלמד אתי את התכנית המלאה. היא הקימה את בית המלאכה בשער הנגב, מרחב יצירתי רב תחומי לאומנות והפעילה בו מטבח חינוכי רגשי. יצאה עם מטבח נייד ליישובי העוטף, עבדה עם בני הגיל השלישי ועם נערים ורצתה ללמוד יותר לעומק.
כשראיינתי אותה לפני חודש לקורס, היא סיפרה בעיניים נוצצות
על התשוקה שלה ללמוד, להמשיך אולי ללימודי טיפול, סיפרה שהילדים כבר גדולים והיא תוכל להתמסר ללימודים לעומקם. כשתכננתי את הסיורים בתכנית, היה ברור לי שנבקר בבית המלאכה של לבנת ונלמד ממודל ההפעלה שלו, ולבנת התגייסה באהבה.
ביום שבת עשיתי סבב בדיקה עם משתתפי התכנית החדשה, לא מעט מהן עובדות סוציאליות מהעוטף. לבנת לא ענתה מהבוקר. כמה ימים עוד היינו בטוחים שהיא ומשפחתה חטופים, נטרפנו מדרגה. אתמול, כאשר טוהר הקיבוץ כפר עזה היא, בן זוגה וילדיה נמצאו מתים.
אני חושבת על כל האנשים שהכרתי ועל בתי הספר, המתנ"סים, מועדוני הוותיקים, והמוסדות בקהילה, כמו בית המלאכה של לבנת, איך ימשיכו? עם מי?
איך פותחים בית ספר וגן ילדים בהרכב של חצי כיתה שאיננה? איך והאם מקימים מעפר ישוב?
לבנתי, דאגתי וחששתי שיענו אתכם בשבי, שאקבל תמונות זוועה. הייתה לי נחמת טיפשים שהרגעים האחרונים שלך היו בקיבוץ שכל כך אהבת, לצד אהובייך: אביב ,יונתן, רותם ויפתח.
יהי זכרם של לבנת קוץ ובני משפחתה, אשר ניסו למחוק, צרור וצרוב בתודעתנו לבל נשכח אותם
רחלי "לבנת המדהימה.רוני לא הצליחה להירדם הלילה כששמעה את הבשורה. איך בכלל מספרים לילדים שלא יפגשו את מורתם המדהימה והמוכשרת . היה לך את היכולת לזהות ברגע את הכישרון בכל ילד.
תודה על רגעים של אושר שהענקת לילדנו. נוחי על משכבך בשלום, את וכל בני משפחתך".
-
סיון "לא מוצאת את המילים,
איך מספידים משפחה שלמה שנרצחה
בדם קר על ידי בני בליעל?
רק לפני חודש נפגשנו בפעם האחרונה
באירוע מגניב שאירחת ב
ביתמלאכה שער הנגבהיית אישה שתמיד שמחתי לפגוש ולפטפט
יצירתית ויוזמת עבור כולנו כאן במועצה.
את משפחתך היקרה לא הכרתי
אבל הלב נשבר מלהסתכל על התמונה שלכם
ולדעת שאתם כבר לא איתנו.
נוחו בשלום על משכבכם
Livnat KutzAviv Kutz
משפחת קוץ כפר עזה"
האחות לבנת מספרת :
"לבנת הייתה אמורה לחגוג עוד שבוע יומולדת 50. היא נולדה במלחמת יום הכיפורים. היא הייתה אישה מדהימה, יזמית, השראה. בעלה, אביב, הוא בן הקיבוץ. הם היו תושבים חוזרים מבוסטון, והחליטו לחזור ולגור בכפר עזה. אמרנו לה שזה מסוכן אבל היא לא רצתה לעבור. כשהם בנו את הבית לפני ארבע שנים היא התעקשה שלא יהיה צמוד לגדר, כי היא פחדה שאולי תהיה מנהרה. רותם הייתה מ"כית של טירונים בעיר הבה"דים.
-
מדהימה וכישרונית. יונתן ויפתח היו תלמידים בפנימיית הכפר הירוק ברמת־השרון, כי כל מה שהם חלמו זה להיות כדורסלנים בהפועל. ילדים מדהימים עם לב עצום. כל החיים היו לפניהם. היינו אמורים לנסוע אליהם. כל שנה אביב מארגן עפיפוניידה. הרעיון הוא להפריח את העפיפונים ליד הגדר, כדי להראות לעזה שאנחנו בסך הכל רוצים לחיות בשלום.
-
אני גרה בגדרה והתעוררנו מהאזעקה הראשונה. נכנסנו לממ"ד ומיד שלחתי הודעה ללבנת, 'מה קורה? הפתיעו אתכם?' אבל היא לא ענתה. ניסיתי להתקשר ולא היה מענה.
-
אתמול אמרו לנו שהם היו מחובקים כולם במיטה ואביב עטף אותם. אנחנו נתחזק, נמשיך את המורשת של המשפחה הנפלאה הזאת וננציח אותם". יהי זכרם ברוך
-
גרעיני הקיבוצים
אין מילים מרוב צער.
לבנת קוץ נרצחה עם כל משפחתה: אביב, רותם, יונתן ויפתח, בביתם שבכפר עזה.
לבנת היתה המקשרת (האמא) של גרעיני הקיבוצים בכפר עזה, וגרמה לכל אחד להרגיש בבית, ולדעת שבבית הזה הוא יכול ליצור הכל.
את כוחות היצירה וההנעה המופלאים שלה היא הקדישה לחינוך, ליצירה, לקהילת הקיבוץ, ולעזרה לילדי הקהילה להתמודד עם הפחדים שהותירו בהם החיים בצל הטילים.
בכל
שנות הגרעינים היא נלחמה כלביאה על הצלחתם, על חשיבות הגרעינים לקהילה, על האנשים.
נקווה שבחיינו נזכה ליצור משהו ראוי כל כך, כמו שיצרת את.
-
שלי מלכה
כמה מילים על לבנת קוץ Livnat Kutz
חברתי שנרצחה יחד עם כל משפחתה.
היא היתה אשת חינוך מהמעלה הראשונה, מהסוג שהעולם- כל כך זקוק לו עכשיו.
חיה
את השגרה המורכבת בהגשמת שלל חלומותיה בדרכה הייחודית, דרך היצירה, דרך המעשה, דרך היוזמה, הנתינה, הקהילה.
את השונה ממנה קיבלה בסובלנות, בסקרנות, בהידברות, בחמלה, בכנות.
גידלה ילדים לתפארת וחיה בזוגיות עוטפת מלאה בבדיחות פולניות.
היא היתה אישה מרשימה, חדה, קסומה, ייחודית שאינה מתבלטת ועדיין כזו שלא ניתן להתעלם מנוכחותה.
מצחיקה, עם הומור סרקסטי, שנון, לא מתנצל ומאידך לא פוגעני. מהאנשים האלו שבכל סיטואציה מוזרה כשתפגשו את עיניהם תראו אותן מבינות לחלוטין,
ללא צורך במילים.
היא היתה חברה
אהובה על כולם, כולם!
לא טעם נרכש ולא נעליים,
אהובה.
כל כך!
חבוקים זה לזו נמצאו לבנת, בעלה אביב וילדיה רותם, יותם ויפתח.
לא ידעתי צער גדול יותר מעצם המחשבה של מה שעברו שם, ברגעי האימה האחרונים של חייהם. מהמחשבה על המשפחה והחברים שנותרו אילמים ומוכי תדהמה נוכח הזוועה הבלתי נתפסת הזו.
ומכך שזה עוד סיפור,
אחד, מבין מאות.
היו חיים
ועכשיו אין אותם.
אין.
