פרשת קורח - פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת קורח בפי הרב דוד הכהן שליט"א: כפרי אחד הגיע לעיר וראה נהג שהחליט פתאום לעצור את רכבו. אחוריו השתרכה שיירת רכבים צפופה ואיש מהנהגים לא צעק, לא צפצף ולא פצה פה, והנה לאחר זמן מה החליט הנהג הראשון שעצר להמשיך בנסיעה וכולם אחריו בשקט ובסדר מופתי.

התפלא הכפרי וחשב איזה אנשים מתורבתים בעיר, איזה בעלי דרך ארץ מופתית. אצלינו בכפר אם מישהו היה מעז סתם כך לעצור באמצע הכביש היה זוכה לקיתונות של קללות וגידופים.

ניגש אדם מהעיר לאותו כפרי ושאל, מה אתה מתפלא, תרים את העיניים, תסתכל למעלה, אתה לא רואה, יש רמזור. זה לא שהאנשים בעלי דרך ארץ. כעת הרמזור אדום, עוד מעט הרמזור יתחלף והפקק ישתחרר.

פעמים באמצע החיים יש לנו פקק שבולם אותנו, עוצר אותנו. ואנו תמהים למה? תרים את העיניים למעלה ותבין שיש רמזור שעוצר אותנו, הכל מלמעלה. דבר נוסף עלינו לדעת שהפקק הוא זמני, עוד מעט הרמזור יתחלף, עם קצת סבלנות הפקק ישתחרר. דבר נוסף, שנדע שזה לטובתנו. כי אם לא היה הרמזור שבולם אותנו ומכל הכיוונים היו נוסעים, התוצאות ידועות מראש.

טבע בני האדם שלא מסתפקים ולא שמחים במה שיש להם, ורוצים הכל ועכשיו! זו אחת הבעיות הקשות שלנו. וזו היתה גם בעייתו של קורח.

קורח היה ממורמר, חש מקופח. הוא זכה ונמנה על הדור שראה עין בעין את ניסי מצרים, חווה את קריעת ים סוף, עמד למרגלות הר סיני, קיבל תורה מפי הגבורה, וזה לא הספיק לו. ליקט בכל בוקר מן, לחם מן השמים, שתה מי באר מופלאה, הלך לאור עמוד האש, מוקף בענני כבוד, ולא היה לו די.

הוא זכה, ונמנה  על בני השבט שלא טעה בעגל, שנבחר לעבודת הקודש. זכה ונמנה על בני קהת, אצולת שבט לוי. זכה ונמנה על נושאי ארון ברית ה', והלא הארון היה מכלה את נושאיו, ממית כל מי שלא היה ראוי לשאתו! ואת קרח לא המית, לא פגע בו לרעה. הרי זו הסכמה ועדות ממרום על גדלותו ומדרגתו! מנבחרי משפחת בני קהת, ולא הסתפק בכך. זכה והיה בעל רוח הקודש, ולא אמר די. כל זה אינו שווה לו, אם לא יהיה כהן. ולא סתם כהן, אלא כהן גדול.

ולכאורה מה רע בזה? כל אדם רוצה להתקדם בחיים, ובכדי להתקדם צריך לפעול, לעשות השתדלות. הקדוש ברוך הוא מצפה מהאדם שיעשה את ההשתדלות שלו ואז יזכה לסייעתא דשמיא. כך אומרת התורה: "למען יברכך השם אלוקיך בכל משלח ידך אשר תעשה" אתה צריך  לעשות השתדלות, ואז השם יתן את הברכה.

מה אם כן לא היה בסדר אצל קרח? הוא רצה להתקדם ועשה השתדלות. התשובה היא אכן כן, אדם צריך לעשות השתדלות אבל צריך לדעת את הגבולות בהשתדלות שהוא עושה. השתדלות זה לא לגרום למחלוקת, השתדלות זה לא לפלג ולקרוע את העם לשניים רק מתוך שיש לך אינטרס אישי. תעשה השתדלות על פי היגיון סביר וזה יסוד גדול לכל החיים.

כל דבר שאדם רוצה להשיג בחיים בכל תחום שלא יהיה תעשה השתדלות אבל בלי להכנס  למחלוקות, צריך לדעת את הגבולות.

אדם שרוצה להשיג דבר מה ואין לו מספיק כסף האם מותר לו לגזול, לרמות אנשים? ודאי שלא! אתה רוצה להשיג משהו אין בעיה, אבל לא בשביל זה תעבור על מצוות התורה.

אנו נמצאים בדור עם פיתויים רבים וכל אדם רואה דברים אשר ישנם לחברו, ואף הוא רוצה להשיג את אותם דברים. ורבים מהאנשים נכנסים להיות כסוס שוטף במלחמה במטרה אחת ויחידה, להשיג את מה שרואים אצל אחרים ובזה מחריבים עולמות.

ובזמן שהאדם שקוע במרוץ להשיג תאוותו, שם מאבד הוא את כל עולמו.

אדם הראשון, כשראה את עץ הדעת לא השכיל להמתין ולהכניע את תאוותו ואת מדותיו ורצונותיו ולבסוף הביא מיתה לעולם. אם היה ממתין כמה שעות, אמרו חז"ל: הקב"ה היה מתיר לו לאכול מעץ הדעת וכך היתה נמנעת מיתה מן העולם.

דוד המלך ע"ה, בת שבע היתה מיועדת לו, ולבסוף היה מתחתן איתה משום שהיא הייתה חלק ממנו, אך הזריזות אשר הזדרז ולא שלט בעצמו הביאה דברים קשים על דוד המלך.

האדם צריך להשתדל בכל כוחו לדעת לעצור ולהמתין לדברים המגיעים לו בעיתו ובזמנו, הזריזות והפזיזות מביאים את כל החורבן וההרס על חיי האדם.

הגמרא במסכת ברכות דף סד' אומרת:

אמר ר' אבין הלוי "כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה נדחית מפניו".

יש מושג שנקרא אל תדחק את השעה. אם התאמצת להשיג דבר מה, אם זה לרכוש מוצר מסוים, או דירה, או קידום בעבודה, או שעשית השתדלות להתחתן עם פלונית, ואתה רואה שזה לא הולך, הכל תקוע. תדע שמשמיים מעכבים זאת וזה לטובתך. ולכן אל תדחק את השעה. אדם שדוחק את השעה השעה דוחקתו.

הגמרא מספרת על רבה ורב יוסף ששניהם היו מהאמוראים החשובים שהיו לעם ישראל, גדולים בתורה ובעבודת ה'. רב יוסף היה בבחינת סיני ורבה היה בבחינת עוקר הרים

סִינַי ועוֹקֵר הָרִים הם שני סוגים של תלמידי חכמים. סיני הוא כינוי לתלמיד חכם המצטיין בידע רב, יודע את כל התורה כולה כל דבר שאתה שואל אותו הוא יודע, אבל יתכן שהוא לא כל כך חריף בפלפולים, בקושיות ותירוצים. הוא השקיע את זמנו ברכישת ידע, יש לו זיכרון טוב

ואילו עוקר הרים הוא כינוי לבעל יכולת שכלית גבוהה. כמו אדם שעוקר שני הרים טוחן אותם אחד בשני ככה הוא יודע להביא מפה להביא משם להתפלפל להקשות מכאן על כאן, לבנות מהלכים כאלה ואחרים, אדם שהוא חריף מאוד בתורה

התלמוד דן בשאלה מי משני הטיפוסים עדיף על פני האחר, סיני או עוקר הרים.

בבבל נהגו למנות את גדול הדור לראש הישיבה. ראש הישיבה היה הסמכות העליונה, היה זוכה לכבוד גדול, מעשירים אותו עושר גדול וכולם היו נשמעים לו ולפסיקותיו. ראש הישיבה שנתמנה לתפקיד היה מכהן עד יום מותו.

יום אחד נפטר ראש הישיבה וראשי הקהל התלבטו את מי ראוי למנות כראש ישיבה האם את רב יוסף שהיה סיני או את רבה שהיה עוקר הרים לכן הפנו את השאלה לחכמי ישראל

אמרו להם חכמי ישראל סיני עדיף. הכול צריכין למרי חטיא (=לבעל החיטים), כלומר יש כל מיני סוגי מאכלים שונים אבל הבסיס זה חיטים זה העיקר, בלי "שק החיטים" הטוב והנכון, אין מה לטחון, אין לחם ואין עוגות.. היידע ההלכתי יותר חשוב אפילו מעוקר ערים. אז אם יש לכם אפשרות למנות אחד מהם תמנו את זה שהוא סיני. כלומר את רב יוסף שהוא מרי חטיא שמשנה וברייתא סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר סיני. ניגשו החכמים לרב יוסף שהיה סיני ואמרו לו כבוד הרב החלטנו למנות את כבודו לראש הישיבה.

כל אדם שהיו מציעים לו הצעה כזו היה מקבל אותה בשמחה בשתי ידיים ואילו רב יוסף התנגד בכל תוקף להצעה. הוא התעקש שלא לקבל את המשרה. מדוע סירב רבי יוסף? אומרת הגמרא רב יוסף שמע מגוי חוזה בכוכבים שהוא יהיה שנתיים וחצי אדם בעל משרה רמה ולאחר שנתיים וחצי יפטר מהעולם לכן סירב לקבל את התפקיד.

בסופו של דבר מינו את רבה לתפקיד ראש הישיבה ובמשך עשרים ושתיים שנה כיהן בתפקיד זה עד יום פטירתו. ממשיכה הגמרא ואומרת במשך כל אותם שנים בהם כיהן רבה כראש הישיבה רב יוסף שהיה מבוגר מאוד היה בריא וחזק שאפילו כשהיה צריך להקיז דם או היה צריך רופא היה הולך בעצמו למקיז הדם או לרופא – ולא הטריחם לבוא אליו. לאחר פטירתו של רבה קיבל על עצמו רב יוסף לכהן כראש הישיבה לאחר שכבר היה מבוגר מאוד בשנים, רב יוסף כיהן בתפקיד זה שנתיים וחצי ונפטר.

מעשה זה הובא להמחיש לנו מה זה "כל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה - שעה נדחית מפניו". רב יוסף שוויתר לרבה ברוב ענוותנותו ולא דחק את השעה זכה ונוספו לו 22 שנים לחייו. מי שלא דוחק את השעה השעה עומדת לו, הוא מרוויח בסופו של דבר.

דוגמא נוספת מביא רש"י מדוד המלך ואבשלום בנו.

אבשלום היה בחור יפה תואר וחכם, נבון ומנהיג גדול שניסה להדיח את אביו מכס המלוכה וביקש להרוג אותו, הוא הרגיש בעצמו שהוא ראוי יותר מדוד אביו להנהיג את ישראל. דוד נאלץ לברוח מפני אבשלום בנו. לבסוף יואב בן צרויה שהיה שר הצבא של דוד הרג את אבשלום למרות שדוד ביקש שלא להרוג אותו, מכיוון שיואב בן צרויה ראה באבשלום כמורד במלכות ואי אפשר לתת בו אמון. היה חשש סביר שהוא שוב יבקש להתנקש בחיי דוד אביו

אם אבשלום היה ממתין בסבלנות ולא היה דוחק את השעה הוא היה אמור למלוך אחרי דוד אביו אבל הוא דחק את השעה, השעה דחקה אותו, הוא נהרג ושלמה אחיו היה למלך.

יסוד גדול שהאדם צריך לדעת, השתדלות חייבים וזה טוב, אבל צריך לדעת את הגבולות.  

זהו יסוד גדול לחיים שנותן שמחת חיים לאדם, נותן רוגע ושלווה. יש אנשים כעוסים, מתוסכלים,  אדם עובד שנים רבות במקום מסויים, ממתין לקידום והנה התפנתה משרת מנהל מחלקה הוא מצפה לקבל את המשרה והנה מביאים איזה בחור צעיר שבקושי עובד כאן שנה אחת וממנים אותו למנהל המחלקה. אני יכול להיות אבא שלו, עכשיו הוא נהיה המנהל שלי? הוא כולו זועם וכועס. אני כאן הוותיק מבין כולם, אני עשיתי בשביל הבוס מה שאף אחד פה לא עשה בשבילו.

בשעות כאלו צריך לזכור את שלימדונו חז"ל: אל תדחק את השעה. אדם שדוחק את השעה השעה דוחקתו, לעומת זאת אדם שלא דוחק את השעה, השעה עומדת לו.  

ידע וישתדל האדם להעביר על מידותיו, לא לדחוק את השעה, כל דבר בעיתו מה טוב ובסוף ישיג האדם את מה שמיועד לו בעולם הזה ומה שלא מגיע לו והוא משיג, גורם לו לאבד בסוף את עולמו. האמונה והביטחון בה' יתברך בלי לדחוק את השעה מביאים את האדם לטוב ביותר.