פרשת קרח

קורח אוסף 250 אנשים, ובא עימם למשה ודורש לדעת מדוע משה מינה את עצמו להיות מלך ואת אחיו אהרן לכהן גדול, באומרו: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". הרי כולם חשובים "לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלקיך, כל העדה שמעו" (רש"י). אז מדוע אתם מחשיבים את עצמכם יותר מכולם, אנחנו כולנו אותו דבר.

משה מנסה לשכנע אותו ומסביר לו ולבני לווייתו שגם להם אלוקים נתן תפקיד. הרי הוא מינה אותם ללויים ולאלו יש תפקיד מסוים למלא ומעמד מיוחד בתוך עם ישראל. אך הם לא השתכנעו ואפילו לא הסכימו לדבר עימו.

כתוצאה מכך הם נענשו: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם .. ואת בתיהם... ואת כל הרכוש" (במדבר ט"ז, ל). קורח וכל הפמליה שלו נבלעו חיים באדמה ולא רק זה אלא התורה מדגישה שגם כל רכושו ירד לטמיון.

מדוע באמת רכושו של קורח ירד לשאול, בפרט שיכל להיות בזה שימוש רב לבני ישראל ?
מפרש הספורנו על הפסוק "ואת כל הרכוש"- "שלא יזכו שיהנו צדיקים בעמלם כעניין נפלה סלע מחיקו ומצאה עני ונתפרנס בה". כלומר, אם אנשים היו נהנים מכספו של קורח הרי, שגם שלא בחייו, הוא היה זוכה למצווה.

נניח שעני שקנה בזה אוכל כדי להחיות את נפשו- מעלה עליו הכתוב שקרח קיים מצוות צדקה, אף שלא נתכוין לקיים מצוות צדקה. מאחר וביהדות מה שנחשב בעיקר זה המעשה בפועל ממש.
היות שקורח חלק על משה רבינו, הקב"ה לא רצה שתהיה לו את הזכות הזאת ולכן הוא נבלע ביחד עם כל רכושו.

הרעיון הזה של "כל העדה כולם קדושים" עתיד להתגלות לעתיד לבוא. עניין זה רמוז בדברי האריז"ל ששמו של קורח רמוז בסופי תיבות של הפסוק: "צדיק כתמר יפרח", דהיינו שאמירתו של קורח תהיה צודקת לעתיד לבא.

ההוראה מהאמור היא כי, הזכות לתת צדקה גדולה היא. אדם התורם כסף למטרות קדושות, זכות זו שומרת עליו ומלווה אותו, גם לאחרי המאה ועשרים שנה. כך כל המצוות שנעשו בכסף זה יחשבו לזכות לנותנים בבוא היום.

שבת שלום/הרב יעקב סוסי