כמעט שלוש שנים לאחר התאונה הטרגית בדיונה באשדוד - גזר הדין לנהג הרייזר שפגע באופיר לביא ז"ל

התאונה הטרגית בדיונה באשדוד, בה מצא את מותו אופיר לביא ז"ל מגן יבנה - בית המשפט גזר את עונשו של נהג הרייזר שי שמילו מחולון, שהורשע לפני כשנה בגרימת מותו ברשלנות אל אופיר ז"ל.

התאונה כזכור התרחשה ביום שישי ה-24.12.2021, לפני כניסת השבת. אופיר ז"ל יצא לרכיבה שגרתית על האופנוע בדיונה באשדוד כשלפתע הגיח מולו רכב שטח מסוג אר.זד.אר ופגע בו בעוצמה. לאופיר ז"ל לא נותר שום סיכוי.

התאונה התרחשה בצומת שבילים בשטח הדיונה. הטענה המרכזית הייתה ששמילו נהג במהירות שאינה סבירה כשנכנס לצומת בעודו יודע שהדיונה עמוסה בכלי שטח ורוכבים לאור מחאה שהתנהלה במקום. לכאורה, אם הוא היה מאט בכניסה לצומת, ייתכן וזה היה מסתיים אחרת לחלוטין.

במהלך המשפט נגדו, הוא הודה שאופיר ז"ל מצא את מותו כתוצאה מהתאונה, אך כפר באחריותו לתאונה. הוא טען שהמקום בו התרחשה התאונה אינו צומת ושלא היה ניתן להבחין בשביל הנוסף ממנו הגיח אופיר ז"ל.

השופטת נועה חקלאי ציינה בכרעת הדין לפני כשנה: "עצם נהיגת הנאשם בדיונה כששדה הראיה חסום, ומבלי לעצור ולבחון את הנעשה בימין הדרך, או לכל הפחות מבלי לנהוג במהירות המאפשרת עצירה על אתר, בנתונים שפורטו לעיל, היא נטילת סיכון בלתי סביר, ולמרבה הצער הסיכון התממש".

חקלאי הוסיפה וציינה כי אמנם בתיק קיימת רשלנות תורמת כביכול מצדו של המנוח אופיר ז"ל, אך לדבריה אין בכך כדי לפטור את שמילו מאחריותו.

עורך הדין ניסים אוחנה שליווה את המשפחה מאז התאונה, אמר לאחר הכרעת הדין של שמילו: "מדובר בהכרעת דין צודקת מאין כמותה, החלטה שבוודאות מוחלטת תציל חיים של אזרחים בעתיד!

"כל רוכבי השטח מחויבים להבין ולהכיר בסכנות הכרוכות בנהיגה בשטח, במקצועיות ובכישורים הנדרשים לנהיגה בשטח והחשוב מכל באחריות המוגברת שיש לכל רוכב / נוהג לכל האזרחים האחרים, בין אם הם על כלי רכב ובין אם מטיילים רגלית אשר מבלים במקום".

כתבת הוידאו שפורסמה באשדוד נט, חודש לאחר התאונה קטלנית:

שמילו הורשע בגרימת מוות ברשלנות. מאז הכרעת הדין התקיימו מספר דיונים, כאשר כל צד נתן את טיעוניו לעונש הראוי במקרה טרגי זה. 

בשלב הטיעונים לעונש עלתה לדוכן העדים לימור, אימו של אופיר ז"ל, שסיפרה על אופיו הטוב, על רגישותו וטוב ליבו, על נחישותו ואומץ ליבו, על חריצותו, על החלומות שהיו לו, אותם לא יזכה להגשים, על אהבתו את הארץ, את המרחבים, את הים, על אהבתו לבת זוגו ועל כך שכבר לא יזכה להקים איתה משפחה, על החלל העצום שנפער בלכתו ועל השבר הגדול והנורא שהותיר במשפחתו אשר לא מוצאת את נפש ה מאז מותו. האם סיפרה על הקושי לנשום, על הקושי לשרוד, על הניסיון לאחות את השברים ולקיים חיים שפויים למען הילדים שנותרו, על העצב הרב, הסיוטים, הצער, הבכי, והלילות ללא שינה.

הנאשם שי שמילו ביקש להקריא בשלב הטיעונים לעונש מכתב שהכין מבעוד מועד. הנאשם סיפר על הקשיים שהוא חווה בעקבות התאונה, על הלילות הארוכים ללא שינה, וללא מנוח, על חייו שהשתנו. על נפשו שלא מוצאת מנוחה מהכאב, על המחשבות הקשות שלא מרפות לרגע, על הצער הגדול שהפך חלק בלתי נפרד מחייו. הנאשם סיפר שישב שבעה על המנוח, הדליק נרות לעילוי נשמתו, פקד את קברו, עקב אחר ההנצחה שלו ולמד להכירו. 

בטרם נתנה את גזר הדין, כבוד השופטת נועה חקלאי ציינה כי בבואה לגזור את עונשו של שמילו, היא לקחה בחשבון הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו. את העובדה שהוא סובל מפוסט טראומה בעקבות התאונה. "לקחתי בחשבון את התנהגותו החיובית של הנאשם. הנאשם כאמור, מנהל אורח חיים נורמטיבי", ציינה השופטת חקלאי.

עוד כתבה השופטת חקלאי בגזר הדין: "שמעתי את אמו של המנוח. הוגשו לעיוני מכתבה של האם ותמונותיו של המנוח, הקשבתי למילותיה, קראתי את מכתבה הכואב, חשתי את יגונה ואובדנה הכבד. למדתי להכיר דרכה את בנה, זכרונו לברכה, את מעלותיו הטובות, הכישרונות בהם ניחן, אופיו הייחודי, דמותו הדומיננטית והאהובה בקרב משפחתו וחבריו, והקשר המיוחד בין האם לבנה. ניכר כי עולמה חרב עליה".

בסופו של יום גוזרת השופטת נועה חקלאי על הנאשם שי שמילו:

עונש מאסר של 9 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, חמישה ימים בשבוע 8.5 שעות ביום.

6 חודשי מאסר על תנאי, פסילה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 15 שנה (7 שנים ראשונות לכל סוגי הרכב, לאחר מכן יוכל להחזיק ברישיון נהיגה B). כמו כן קבעה השופטת כי הנאשם יפצה את משפחת המנוח (פיצוי סמלי).

תגובת משפחתו של אופיר לביא ז"ל לגזר הדין:

"טבעם של גזרי דין במקרים טראגיים שלא משנה מידת העונש, הוא לעולם לא יספק או יחזיר את האובדן הכבד מנשוא של המנוח ומשפחתו.

יש כאן, ללא ספק, טרגדיה כפולה שאין להשוות ביניהן וצריבה לנצח. איננו אנשים שיש נקמה בליבנו, לא היינו מעולם כאלה. הכאב והצער על האובדן היקר לנו מכל שוכן בתוכנו ותופס נתח גדול מדי כדי לעסוק בצדדים האחרים של האסון.

אופירי שלנו היה ילד של שלום, ילד שתמיד פייס, תמיד ברך את כולם ואין לי ספק שאם נשאל אותו, שילחש באוזננו איך לנהוג, ודאי היה אומר - ״אמא, אבא, הכל טוב אני בסדר, הכל מאת השם, המשיכו להיות טובים, לעשות טוב ולהפיץ את האור שלי, אל תתנו לכעס לחלחל וללכלך את הנשמה שלכם״.

היום, סגרנו עוד מעגל ושיחררנו את האופנוע של אופירי שלנו שחנה במגרש נוראי שהמוות עופף אותו מכל כיוון. יום קשה מאד שפתח את הפצע והחזיר אותנו לאותו יום נוראי שהרס את חיינו, אבל שופך אור על מה שהיה שם ברגעים האחרונים של חייו.

אנו נמשיך להנציח את אופיר בכל דרך ולאחל לכל עמך בית ישראל בשורות טובות תכתבו ותחתמו לחיים טובים ולשלום".