מאז 2008: מהו חוק פנסיה חובה בישראל, מי זכאי ואיך הוא עובד?

פנסיה: עבור חלקנו מדובר בתקופה כלשהי הנראית כעתיד רחוק וזוהר ועבור אחרים, זהו כבר ההווה שבו הם מקבלים קצבה חודשית וחופשיים (יותר או פחות) לבחור איך ייראה היומיום שלהם. מה שבטוח הוא כי עבור כולנו, ללא יוצא מן הכלל, מדובר בחיסכון אליו אנחנו מזרימים כספים מדי חודש כדי להבטיח לעצמינו הכנסה קבועה בתקופת הפרישה.

במדינת ישראל, מאז שנת 2008 הפרשות לקרן פנסיה הן בגדר חובה הן עבור עובדים שכירים – במסגרת צו הרחבה לפנסיה החובה, והן עבור עצמאים לפי חוק, מאז שנת 2017. מטרת חוקים אלה החלים על כלל המשק, היא להבטיח חיסכון פנסיוני מינימלי לכלל העובדים, כדי להימנע ממצב של פרישה ללא קצבה וללא ביטוח פנסיוני. אז מה אומר החוק, כמה מפרישים וכיצד הוא תורם גם לעצמאים?

מה אומר החוק?

בשנת 2008 נכנס לתוקף צו הרחבה לפנסיית חובה. הצו מחייב כל מעסיק במשק לבטח את עובדיו, בתנאי שאינם מבוטחים בהסדר פנסיוני מיטיב, ולפיו, חובת הביטוח הפנסיוני חלה על עובדים מגיל 20 לנשים, ו-21 לגברים.

כלל העובדים יכולים לבחור לאיזה מכשיר חיסכון יופקדו הכספים – קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים, כאשר התנאי הוא שהמוצר יכלול כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה ולמקרה של מוות. הביטוח הפנסיוני מיועד להיעשות במסגרת קרן פנסיה מקיפה כברירת מחדל, או בקופת ביטוח לקצבה, כשהתנאי הוא שהמוצר יכלול כיסויים למקרה מוות ונכות.

עבור עובדים שעזבו מקום עבודה ומתחילים במקום חדש ומבוטחים בהסדר פנסיוני כזה או אחר –מחויב המעסיק להפקיד לחיסכון פנסיוני עד 3 חודשים מיום תחילת העבודה או לפני תום שנת המס – לפי המוקדם מבניהם. בנוסף, יהיה עליו לבצע הפרשה רטרואקטיבית לקרן הפנסיה של העובד ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק. אם לחלופין העובד אינו מבוטח בהסדר פנסיוני קודם, יחויב המעסיק להפקיד לחיסכון פנסיוני לא יאוחר מחצי שנה מרגע תחילת ההעסקה.

כמה מפרישים?

בהתאם לתיקונים שחלו במסגרת צו הרחבה לפנסיה חובה 2017, נקבעו שיעורי ההפקדות לפנסיה הבאים: כ-12.5% משכר העובד, 6.5% על-ידי המעסיק ו-6% על-ידי העובד. זאת, בנוסף להפקדה של לפחות 6% מהשכר על -ידי המעביד, למרכיב הפיצויים. המעסיק יכול להפקיד דמי גמולים בשיעור של 6.5%-7.5%, ופיצויים בשיעור הנע בין 6% ל-8.33%.

תיקונים נוספים שהוכנסו כחלק מהצו ב-2017 כוללים הגדרת השכר הקובע, כלשון הצו: "כהגדרתו בהסכם החל על העובד ולא פחות מהשכר המבוטח המתחייב בהסכם פנסיית חובה". והשכר המבוטח נקבע לפי הצו כך: "..שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים, עד התקרה המפורטת בסעיף קטן ג'" – כלומר: "חובת הביטוח הפנסיוני תחול על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק כפי שיעדכן מזמן לזמן, הנמוך מבין השניים".

בנוסף, נקבע בצו ההרחבה מ-2017 דגש למקרה שבו המעסיק ו/או העובד בוחרים להפקיד את ההפרשות לביטוח מנהלים או קופת גמל (שאינה פנסיונית). לפי הצו, חייב להיכלל תשלום עבור אובדן כושר עבודה בשיעור שיבטיח לעובד קבלה של 75% משכרו הקובע.

פנסיה חובה – גם לעצמאים

חקיקה נוספת שנכנסה לתוקף ב-2017 מחייבת גם עצמאים – עוסקים פטורים ומורשים שאינם שכירים – לבצע הפקדות לקרן פנסיה, או למוצר פנסיוני מקביל. השיקול של המדינה בחקיקה זו נובע מהרצון לדאוג להכנסה עבור עצמאים גם במקרה של אובדן כושר עבודה (או קצבה לשארים במקרה של מוות), וכן להבטיח קצבת גמלאות.

מעבר לדאגה לעתיד הכלכלי, לעצמאים מומלץ להקפיד על הפרשה לפנסיה שכן מדובר בהוצאה המוכרת לצורכי מס. ישנן שתי הטבות מס הניתנות בגין ההפקדות: התייחסות להפקדה כהוצאה מוכרת, כלומר הקטנת ההכנסה החייבת במס; וזיכוי שמשמעותו הפחתה של תשלום מס ההכנסה השנתי. ההטבות ניתנות על פי מדרגות מס.

על פי החוק, עצמאי שהכנסתו היא עד מחצית השכר הממוצע במשק – 10,551 שקל נכון לינואר 2022, חייב להפקיד 4.45% ממנה לקרן הפנסיה. מעל להכנסה זו, חובה להפקיד 12.55% על היתרה. מי שמרוויח למשל בדיוק את השכר הממוצע במשק, יחויב להפקיד 4.45% ממחצית משכרו, ו-12.55% מהמחצית השנייה: סה"כ 897 שקל בחודש, או 10,762 בשנה.

לסיכום, מטרת חוק פנסיה חובה – הן לעצמאים והן לשכירים, היא להבטיח הכנסה קבועה לאחר הפרישה, לצד ביטוח למקרים של מוות או אובדן כושר עבודה. כדי להבין היכן אתם עומדים וכמה צברתם עד כה, תוכלו לאתר את כלל החסכונות הפנסיוניים שלכם באתר המסלקה הפנסיונית של משרד האוצר כמו גם להשוות תנאים ואפשרויות באמצעות מחשבון פנסיה אונליין.

*אין לראות באמור לעיל תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני אישי ו/או ייעוץ מס המותאם לצרכי הלקוח