פרשת תולדות: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת תולדות מפי הרב דוד הכהן שליט"א: "שלמה המלך במשלי אומר: קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט לֹא יִמְעַל פִּיו. [משלי טז י]

הגמרא במסכת חולין [ה. ב] אומרת: אין הקב"ה מביא תקלה על בהמתן של צדיקים על ידן עצמן לא כל שכן ...

והנה בלב ליבה של פרשה זו מוצאים אנו את עניין הברכות שללא צל של ספק הועיד יצחק אבינו  לעשיו ובהתערבותה של רבקה אמנו זכה יעקב בברכות!

שואל האברבנאל: מה ראה יצחק לברך את עשיו והלוא אברהם אבינו לא בירך אותו בעת מותו ולא בירך אדם הראשון את שת ולא נח את שם, ומי הכניס את יצחק בזה הדוחק לברך את זה? וכל שכן בהיותו רשע? [בראשית כז:]

שאלה נוספת זועקת לשמים, אם כבר רצה יצחק לברך, איך לכאורה טעה כשרצה לתת את הברכות לעשיו הרשע ולא ליעקב הצדיק והלוא שניהם היו בניו והיה לו לפחות לברך את שניהם, כמו שיעקב לפני מותו בירך את שנים עשר השבטים שהיו לו, וכאשר רצה לברך את בני יוסף בירך את שניהם ומשה רבנו כשבירך, בירך את כולם. למה להטיל קנאה ואיבה בין שני בניו?

שאלה נוספת: אומרת התורה – "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת - וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל" (בראשית כז, א) - הסיבה שיצחק קורא לבנו הגדול קשורה בעיוורונו! כדי להבין זאת, נעזר בשני הסבריו של רש"י בשם חז"ל לשאלה: מדוע בכלל התעוור יצחק?

הסיבה הראשונה שמביא רש"י היא, שנשות עשו היו עובדות עבודה זרה ועשן הקורבנות שהקריבו בפולחנן פגע בראיית יצחק. הדבר נלמד מסמיכות העניינים: "וַתִּהְיֶיןָ (נשות עשו) מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה. וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (שם כו, לה - כז, א).

אם כן ידע יצחק מי הוא זה עשיו שהרי אם עשיו לקח לו נשים עובדות עבודה זרה זה מוכיח מיהו עשיו, אם כן איך רצה לברך את עשיו? ואם נרצה לומר שמכל מיני שיקולים יצחק רוצה לברך את עשיו, מה עם יעקב, ליעקב לא מגיעה ברכה? אב לשני בנים שמבקש לחלק את הירושה ודאי שיתן לשני בניו! מדוע אם כן חשב יצחק לברך את עשיו ולקפח את יעקב הצדיק?

כמו"כ במעשיה של רבקה לשלוח את יעקב לקבל את הברכות במקום עשיו אין להעלות על הדעת כלל שניתן היה להטעות את יצחק אבינו, הנביא, עמוד היראה, הפחד והגבורה.

הן ידוע הסיפור (זוהר הקדוש ח"ג קפו, א.) ברבי יצחק ורבי יהודה שעסקו כל היום במצות הכנסת כלה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכשהגיעו לביתו של רב המנונא בכפר סכנין הריח בנו בריח מלבושיהם שלא קראו אותו היום קריאת שמע! האם "חוש הריח" של יצחק אבינו נחות היה חלילה ממדרגתו של אותו ינוקא? חלילה וחס!

מלבד זאת כתב הרשב"א שהצדיקים 'יראו בלי עין וישמעו בלי אוזן'. כח הראיה והשמיעה של הצדיק לא בא לידי ביטוי בעין ובאוזן הטבעית שבאדם. כאשר יוסף הביא את שני בניו ליעקב אביו כדי לברכם אומרת התורה: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת".

יוסף העמיד את הבכור לימין יעקב ואת הצעיר לשמאלו של יעקב. יעקב אבינו שיכל את ידיו כדי להניח את ידו הימנית על הבן הצעיר ואת ידו השמאלית על הבן הבכור, אמר יוסף ליעקב אביו "לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם":

עיניו של יעקב אבינו כבדו מזוקן לא יוכל לראות, מהיכן ידע כיצד העמיד יוסף את בניו? אלא שהצדיקים 'יראו בלי עין וישמעו בלי אוזן'. אם כן כיצד כהו עיניו של יצחק מראות שחשב להעדיף את עשיו על פני יעקב איש תם יושב אוהלים?

האלשיך הקדוש זצ"ל כתב בפירוש, שיצחק אבינו ידע בבירור מי הוא יעקב ומה הוא עשו. אם כן נשאלת השאלה, כיצד ביקש לתת את הברכות לבן הרשע ולקפח את הבן הצדיק והנבחר?

נסביר זאת במשל. מעשה באדם שהחליט להקדיש עצמו לעזרה לזולת להביא מזור ומרפא לחולים ולסובלים. בסבלנות ובשקידה למד את תורת צמחי המרפא וסגולותיהם. אסף וחקר, כתש ורקח, והחולים נהרו לביתו, רכשו את סממני התרופות וגמלו לו בעין יפה.

רכש הרוקח כבוד ועושר, סיפוק ושם טוב. שבעה בנים היו לו. שישה מהם ניצלו את הרווחה שבבית אביהם וחיו חיי בטלה והוללות. אטמו אוזן ולב לתוכחותיו, ולא שעו לבקשותיו ותחינותיו, הסבו להוריהם עוגמת נפש וצער רב.

רק בן אחד נאמן היה לאביו ולדרכו. העמיק חדור לנבכי היער לחפש זנים חדשים של שורשים וגרגרים, לחקור את סגולותיהם ולהפיק מהם תרופות חדשות שיושיעו חולים נוספים.

יום אחד חלה האב. קרא לידידו כדי שיוציא לפועל את צוואתו. את כל הונו יחלק בשווה בין כל ששת בניו. "שישה"? תמה החבר הנאמן "הרי שבעה בנים לך" הזכירו.

"הבן השביעי לא יקבל מאומה" הורה האב.

"מדוע", נרעש החבר, "הלא הוא הנאמן שבבניך, מדוע תדיר אותו מרכושך?!"

"למה תצעק" השיב החולה, הרי הוא קיבל יותר מכולם! אחיו הולכי בטל הם, אינם מסוגלים להרוויח פרוטה, אחלק ביניהם את רכושי ויתפרנסו זמן מה. אבל השביעי הרי יודע את הסודות שהעניקו לי את עושרי ופרנסתו מובטחת ברווחה כל ימי חייו.

משל נפלא הוא, והנמשל מובן. לאברהם אבינו היה עושר רב מברכת ה'. ליצחק היה עושר רב מברכת ה'. יעקב אבינו הולך בדרכיהם, צדיק תמים הוא וה' אוהב צדיקים. "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" ממילא, מובטחת לו ברכת ה'.

מובטח לו שתפילותיו יענו, ויורעף עליו שפע רב. אבל עשיו ההולל, הרשע, הפוחז, מהיכן יקבל ברכה? מתורתו, ממצוותיו, ממעשיו הטובים?! לפיכך ביקש יצחק לתת את הברכות לעשו..

כאשר מהרהרים אודות האישיות של עשיו, מגלים טיפוס מורכב ומלא סתירות, שבעניינים מסוימים, לא היה עוד איש טוב כמוהו בכל ההיסטוריה היהודית.

עדות ראשונה לכך: המדרש מספר כי רבן שמעון בן גמליאל היה מצטיין בכיבוד הורים. פעם שיבחו אותו על כך והוא השיב: עפר אני תחת כפות רגליו של עשיו. לא היה בהיסטוריה מכבד הורים כמוהו.

אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ממה ששמש עשיו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשיו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות. [בראשית רבה סב, טז:]

הביטוי העצום לכך היה עם "בגדי עשיו החמודות". התורה מספרת כי כאשר יעקב נכנס לקבל את הברכות במקום עשיו, רבקה אימו הלבישה אותו בבגדי עשיו. מה העניין?

מוסבר במדרש רעיון מעורר התפעלות: הסתובב אז בעולם סט בגדים קדוש. אלו היו הבגדים שתפר הקב"ה לאדם וחווה בגן עדן והבגדים הללו עברו מדור לדור והתגלגלו עד נמרוד, שהיה מלך העולם מאה שמונים וחמש שנה. נמרוד היה לובש אותם בעת היציאה לצייד והקדושה של הבגדים הייתה מפילה את החיות תחתיו.

כאשר עשיו נכנס לעסקי הצייד, הוא שמע על הבגדים המופלאים שמפילים את החיות תחתיהם והוא החליט להשתלט עליהם. הוא ירה חץ בנמרוד ופשט ממנו את הבגדים. עשיו לבש את הבגדים וחש את התרוממות הרוח שהם מעוררים.

הוא החליט מיד לשנות כיוון ולהחליף את הייעוד שלהם: הבגדים הללו יהיו מוקדשים לכבודו של אבא. בכל ערב היה נכנס עשיו להכין ארוחת ערב לאביו הזקן, והיה מתעטף קודם ב"בגדי עשיו החמודות", בבגדים הקדושים של גן עדן.

יצחק אבינו היה מספיק רגיש וחד שמיעה כדי לזהות את הנפש המסוכסכת של עשו. בתוך ים האכזריות והרוע, הוא ראה כיצד עשיו מתאמץ לשמר לעצמו פינה של טהרה ולשמש במסירות את אביו כל ערב מחדש. יצחק זיהה היטב שיש כאן סיפור של נשמה במצוקה.

עדות שנייה לגדלותו הרוחנית של עשיו: זרעו של עשיו הצמיח כמה מהאנשים הגדולים בתולדות עם ישראל. כל הגרים שהתגיירו אדומיים מזרע עשיו היו. אונקלוס הגר, שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא ורבי מאיר. העובדה שנשמות ענקיות כאלו צמחו בזרעו, מעידה על גודל הניצוצות האלוקיים שהיו טמונים בו.

העובדה הזו בולטת עוד יותר לאור העובדה שאין כמעט גרים מזרע ישמעאל, ובטח שלא אנשים בסדר הגודל הרוחני הזה! מה שמלמד כי בניגוד לישמעאל, עשיו כן ספג לתוכו את גדולת נשמתם של אביו ואמו וזה בא לידי ביטוי משמעותי בזרעו

כעת אין פלא בכך שיצחק בחר לברך את עשיו. הוא קיבל החלטה לשנות מסורת של אלפיים שנה ולברך את אחד מילדיו בטרם ימות. זאת הייתה הדרך המהממת שלו לעטוף את עשיו באהבה והאהבה תנצח. הברכות ימשיכו שפע רוחני על נשמת עשיו ויתנו לה כוח לקבל את ההחלטה הנכונה.

כן כתב השם משמואל נכד הרבי מקוצק, כאשר לאדם יש שני בנים אחד בריא ואחד חולה, על מי מתפלל האב? על הבן החולה. ידע יצחק אבינו שעשיו חולה רוחנית ולכן רצה לברך אותו שבכח הברכות יחזור בתשובה

אך בזוהר הקדוש [דף קצד ע"א] כתב על הפסוקים שבחלומו של פרעה: וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר: וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת: וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ: [בראשית מא]

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שֶׁבַע הַפָּרוֹת הַטּוֹבוֹת הֵם דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת עַל הָאֲחֵרוֹת, וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרָעוֹת - הַדְּרָגוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁלְּמַטָּה. אֵלּוּ מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ מִצַּד הַטֻּמְאָה.

הקב"ה משפיע אורות בעולם אך פעמים שיש מחיצות, עננים קודרים שאוטמים את האור ומעלימים אותו.

שבע הפרות הטובות הן שבע דרגות עליונות של קדושה וטהרה, שבע מדות טובות. ושבע הפרות הרעות הן שבע דרגות התחתונות. שבע מעלות, מידות רעות, שכל מעלה טובה שאדם משיג לא נודע כי באו אל קרבנה כי שבע המידות הרעות מאפילות עליהן.

אם יצחק אבינו היה מברך את עשיו, עשיו היה מקבל את כוחו מכח הברכות, אך בהיות שטמונים בעשיו כוחות הרע, שבע הפרות הרעות, המידות הרעות והמגונות, ממילא כוח הרע הזה היה מאפיל על הברכות שיקבל מיצחק אביו ולא יהיה שום ערך לברכות והעולם כולו ייראה כמו עשיו. לכן ועל פי נבואה שקיבלה רבקה עשתה מה שעשתה ששלחה את יעקב לקבל את הברכות.

צדקה רבקה אימנו בהחלטתה לעצור את נתינת הברכות לעשיו וטענתה בפיה שאף שיש לעשיו פוטנציאל גדול, אבל זה לא מספיק כדי לתת לו את הברכות בפועל. אחרי הכול, לא נותנים את מפתחות הרכב בידיו של ילד שיכול להיות בסדר, צריכים להיות בטוחים שהוא כבר בסדר. בפרט הזה רבקה צדקה, אבל בכל הנוגע לדרך קירובו של עשיו יצחק צדק. הוא האמין שילד בעייתי צריך לעטוף באהבה, והקירוב והאהבה ינצחו.