פרשת ניצבים: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת ניצבים מפי הרב דוד הכהן שליט"א: ימים ספורים לפני ראש השנה יום הדין זמן של חשבון נפש. כדי שנזכה שהקב"ה ימחל ויסלח לנו אנחנו צריכים בראש ובראשונה למחול ולסלוח אחד לשני

מאידך כל אחד יודע כמה קשה לנו מאוד לוותר, למחול ולסלוח, כיון שלסלוח זה לוותר על הכבוד שלי, על האני שלי. לסלוח זה להפקיר את האישיות שלי, לסלוח זה כאילו לומר שכל אחד יכול לרמוס אותי, לדרוך עלי. נניח שבאירוע משפחתי קם אחד מהיושבים ולעיני כולם זורק מילה נגדי, מזלזל בי, מזכיר איזה שהוא ענין שפוגע בי, אם זה איך אני נראה או איך אני מדבר, או איך אני מתנהג.

או אדם שלווה מאיתנו כסף והוא לא מחזיר, מבחינתו נועדנו לעבוד בשבילו, וכשאתה פונה אליו ומבקש שיחזיר את ההלואה הוא צועק עליך, מה אתה מפריע לי? אין לך מה לאכול שאתה מצלצל אלי כל יום.

אתה עובד בעבודה במסירות נפלאה ומבחינה טבעית אתה ממתין לקידום, אתה רואה איך בעל הבית מקדם את האיש מימינך ואת האיש משמאלך וממך הוא מתעלם.

קשה לנו למחול ולסלוח כיון שאנחנו מרגישים את עצמנו כמו פראיירים, אין לנו כבוד, רומסים אותנו, אנחנו לא שווים כלום, אנחנו לא קיימים.

והשאלה היא אם כן מדוע? למה הקב"ה מוחל וסולח לנו? מה, העבירות שעשינו הן כל כך קלות, אין בהם ממש?

בכלל כל מצות התשובה היא פלא גדול!

אומרת התורה: ושבת עד ה' אלוקיך... איזה חסד גדול עשה הקב"ה איתנו, אדם חוטא ולאחר שמבקש סליחה העוון נמחק לו, מה זה, איך זה עובד, זה הרי לא הגיוני!

אפילו האדם שהרחיק ברשעתו עד אין קץ ואפילו התחייב מיתה, הקב"ה לא מתנתק ממנו. כך אומר הנביא יחזקאל: אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל: גם אם בעוונותיו יתחייב מיתה בעולם הזה ועשה תשובה קודם מיתתו, משכרו הטוב בעולם שכולו טוב הוא לא ינושל.

אין מושג כזה שאין לאדם תקוה גם אם יהיה בתחתית של התחתית יש תקוה לאחריתו

ובאמת מדוע הקב"ה לא מוותר על אלו שוויתרו עליו?

כל אחד מאיתנו אם מישהו היה עושה לו מה שהוא עשה לקב"ה היינו סולחים לו?

אדם בא בכיפור ואומר חטאנו לפניך רחם עלינו  ובזה נגמר הסיפור, מדוע? מה הקב"ה יודע עלינו ועל החטאים שלנו שאנחנו לא יודעים, איך זה עובד?

מצות התשובה היא המצוה המשונה ביותר שיש בתורה.

הקב''ה הוא שהמציא המצאה זו בטובו וחסדו שיוכל החוטא לתקן חטאו בתשובה - המצאה הנוגדת את החכמה ואת הנבואה וגם את התורה המצריכה לפחות קרבן וכאן הקב"ה אומר לנו קחו עמכם דברים ושובו אל ה', רק במילים אתה יכול למחוק את החטא, איך זה עובד?

למה אם כן הקב"ה מוותר, סולח?

יש כאן יסוד ומסר נפלא והלוואי שנדע להעתיק את היסוד הזה לכל תחומי החיים שלנו.

הרמב"ם פוסק ואומר: תשובה זה לא להתעסק בחטאים שלך, תשובה זה בדיוק הפוך, תשובה זה היכולת לשכוח את החטא, תשובה זה להסתכל קדימה, מה שהיה היה ומכאן והלאה חושבנא טבא. היום נפלתי מחר אקום, התשובה היא אקט חיובי לשוב בתשובה לפני הקב"ה, תשובה זה לא להתעסק עם אתמול אלא עם המחר.

אדם יכול יכול להשתנות ברגע אחד, ברגע שאדם מקבל עליו תשובה באמת, מבחינת הקב"ה הוא כבר צדיק!

אדם יכול להשתנות ברגע אחד, ברגע שאדם מקבל עליו תשובה באמת, מבחינת הקב"ה הוא כבר צדיק!

הגמרא אומרת: המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק אפי' אם הוא רשע גמור מקודשת חיישינן שמא הרהר תשובה בדעתו. מדובר באדם הידוע לנו כרשע גמור, שקידש את האשה עם תנאי הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק. לכאורה הינו צריכים לדון על הקידושין כבטלים שהרי הוא התנה ע"מ שהוא צדיק וידוע לנו שהוא רשע גמור, אעפ"כ אומרת הגמ' שיש לחשוש לקידושין, שמא הרהר תשובה בלבו.

אז אם תשובה היא בסך הכל לקבל החלטה שמהיום אני אדם אחר, איך זה שהקב"ה מאמין לנו ומוותר לנו על חטאים של שנה שלימה, מה הסוד בדבר? 

עלינו לדעת כי אדם שחלילה שקוע בעבירה הדרך היחידה להינצל ממנה זה לקום ולברוח, לא להתמהמה אלא להתנתק מהעבירה כאחת, כי כל זמן שיש ליצר אחיזה באדם הוא לא יעזוב אותו.

הבה ונראה כיצד התורה מציינת זאת באיזו עוצמה באיזה עומק, כמה פילוסופיה ניתן להכניס באות אחת בלבד!

אומרת התורה בפרשת נשא: "איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל" הדבר החמור ביותר שיכול לקרות בין בני זוג, אשה שסטתה תחת בעלה, סטתה מלשון סטיה, סטתה מדרך הישר. סטיה כותבים עם סמך ואילו התורה כתבה לנו כאן שטתה עם שין, מדוע? אומרת הגמרא כל תורת התשובה תמונה באות זו! התורה כתבה שטתה עם שין שמאלית תשטה מלשון שטות!

איך אמרו חז"ל "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות"! אומר הקב"ה לעם ישראל יודע אני כי נפילתכם בחטא נעשית מתוך איבוד חושים, כאשר אדם מועד בכל עוון שלא יהיה אני לא מביט בו כאדם רע מעללים שעושה את מה שעושה להכעיס, אלא כאדם שנכנסה בו רוח שטות, הוא לא עושה זאת בכוונה תחילה, והראיה היא שכאשר האדם החוטא מתעשת הוא מתחרט, הוא מבקש סליחה על מעשיו. מדוע הוא מבקש סליחה? כל השנה חטא מה קרה פתאום שמבקש סליחה?

אלא שהוא יודע בעצמו שכל מה שהוא חטא נגד קונו לא נעשה בזדון, אלא רוח שטות נכנסה בו, איבוד עשתונות, ולכן בא הקב"ה ואומר אני מאמין לסליחה שלכם ולא מאמין בחטאים שלכם! כיוון שהקב"ה רואה עד כמה החטאים שלנו הם חיצוניים הם לא נעשים בדעה צלולה, זה כלכלוך חיצוני שדבק בנו, דומה הדבר לתינוק שעשה צרכיו וכולם נגעלים ומתרחקים ממנו ואילו אימו נוטלת אותו בידיה מחבקת ומנשקת אותו והולכת לרחוץ אותו. מה ההבדל בין האם לאחרים? מדוע האמא סובלת את הלכלוך ואת הריח הרע ולא מוצאת בו פגם, ואילו האחרים לא יכולים לסבול זאת?

אלא שהראיה היא שונה. אנשים זרים מביטים על התינוק כמהות של סירחון ולכן הם סולדים ובורחים ממנו, מה שאין כן האמא שכל חייה זה הילד הזה, והוא הכי מתוק שיש בעולם, זה שכעת הוא לא נקי ויש בו ריח רע זה לא נורא, נרחץ אותו והכל יעבור.

כך כביכול הקב"ה מביט באנו, החטאים שלנו הם חיצוניים, הם לא במהות שלנו ולכן כאשר אדם רוחץ עצמו על ידי תשובה, מתוודה ומתנצל, מתחרט על העבר ומקבל עליו לעתיד שלא ישוב שוב על חטאיו ופשעיו הקב"ה מיד מקבל אותו כבריה חדשה, כתינוק שנולד ומוחל לו על כל עוונותיו..