פרשת מצורע: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת מצורע בפי הרב דוד הכהן שליט"א: המצורע נקרא אב הטומאה. מה הגורם לצרעת? אומרים חכמים צרעת באה על חטא לשון הרע. אדם שלא שומר את לשונו גורם צרעת לעצמו. זה רמוז במילה 'מצורע' מוציא רע, מוציא שם רע, מי שמדבר דיבה על הזולת, מכפיש ומשמיץ אותו, עושה לו מה שנקרא שיימינג, מבייש אותו ברבים או אפילו בינו לבינו באופן אישי וזה לא משנה אם בכתב או בעל פה, מוציא עליו דיבה, לשון הרע, סופו להיות מצורע. מידה כנגד מידה. כי אם אתה מדבר לשון הרע על הזולת אתה מנסה בעצם לבודד אותו לנתק אותו מהחברה, לדחוק אותו אל השוליים של החברה אתה מנסה כאילו לומר, אין לו חלק ונחלה בקרבנו תראו הוא כזה וכזה למרות שחלקם של הדברים נכונים וחלקם אולי לא נכונים. אתה מנסה לבודד אותו, לכן ענשו של המצורע במידה כנגד מידה. "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו".

וזאת משום שהוציא שם רע על חברו, רצה לבודד אותו או להרחיק אותו ממעגל החיים הוא עצמו מורחק מהכל ונדחק לשוליים.

בתחילה מופיעה הצרעת בקירות הבית רחוק מגופו של האדם, להזהיר אותו שיחזור בו מדיבורי לשון הרע. באם האדם אינו שם על לב וממשיך בדיבוריו הצרעת מתקרבת אליו לבגדיו ואם גם אז ממשיך הוא במעלליו אזי הצרעת באה על גופו.

ניתן לתקן זאת בראש ובראשונה על ידי שמירת הפה ובנוסף על ידי שלש מצוות ממצוות התורה. את הבית מתקנים על ידי מצוות מזוזה. את הבגדים על ידי מצוות ציצית. ואת עור האדם מתקנים על ידי מצוות תפילין שמניחים ביד ובראש.

זה אולי מתקשר לשבת זו שבת הגדול בה אומרת התורה את הפסוק: "ושמרתם את המצות.." מצות ראשי תיבות: מזוזה, ציצית, ותפילין. מזוזה כנגד הבית, ציצית כנגד הבגדים ותפילין כנגד גוף האדם.

כמו כן, עבדים היינו לפרעה. פרעה אותיות פה רע. יצאנו מעבדות אצל פרעה ועלינו להישמר ולהתנזר מפרעה, להתנזר מפה רע ולשמור על פה טוב. 

ואלו הם למעשה סימני ההגדה של פסח. קדש ורחץ, כרפס יחץ, מגיד... אם אתה רוצה קדש ורחץ, להתקדש ולהיטהר. אז כרפס, - כלל ראשון פה סגור. ואם בכל זאת קשה לך ואתה מרגיש שאתה חייב לומר דבר מה אז יחץ - מגיד. תאמר רק חצי ממה שאתה רוצה לומר

הגמרא בבא בתרא דף קסה ע"א אומרת: אמר רב יהודה אמר רב רוב העולם בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע, שואלת הגמרא: מה כולם בלשון הרע?  משיבה הגמרא: כולם חוטאים באבק לשון הרע! מה זה אבק לשון הרע? לדוגמא: אדם שואל את חברו, אולי אתה יודע היכן אפשר למצוא אש בשכונה? אומר לו – כן ודאי אצל משפחת פלוני – האש תמיד מצויה שם. זה אבק לשון הרע. מדוע? כי אומר - שם תמיד יש אש – תמיד הכירה דלוקה ותמיד אוכלים שם, במה הם עסוקים? רק באוכל בחומריות! או הכוונה שתמיד יש שם אש של מחלוקת! זה נקרא אבק לשון הרע – וכולם חוטאים בזה.

יתרה מזו אמרו חז"ל – לעולם לא יספר אדם בשבחו של חברו – שמתוך שבחו בא לגנותו – עד כדי כך. למשל – רכלנים  המספרים – פלוני, איזה אדם, בעל חסד גדול ביותר, לקראת חג הפורים מחלק הוא כל כך הרבה משלוחי מנות – מתנות לאביונים, ולקראת חג הפסח מחלק הוא סכומים לא מבוטלים עבור קמחא דפיסחא לנזקקים. וקם אחד מהמאזינים ושואל – מעניין מאיפה לו כל כך הרבה כסף? מהיכן הוא עשה את החייל הזה, ביושר, או מי יודע איך?  

מה הפתרון למדה מגונה זו של לשון הרע? פתרון אחד יש לכל הבעיות, למערכת יחסים בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, וזה הקרבה ואהבה, לאהוב ולהקריב בשביל האחר, לוותר, לסתום את הפה.

תולה ארץ על בלימה אומר הפסוק, העולם עומד על מי שבולם את פיו בשעת מריבה. וזה בכלל לא דבר קל. יתכן שזה אחד התיקונים שלנו בימים אלו לעטות מסיכה על פינו, ללמוד לשתוק, לא להגיב, וכבר אמר שלמה המלך: מוות וחיים ביד הלשון

בתלמוד מסופר על אשה חשובה "מטרונא" ששאלה את רבי יוסי בן חלפתא מה הקב"ה עושה בכל רגע ורגע, מאז בריאת העולם?

השיב רבי יוסי: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים!

שאל על כך אחד הדרשנים: כמה זמן כבר לוקח לזווג זיווגים? מחברים בין פלוני ופלוני, ומזל טוב, וזהו. למה הקב"ה עסוק בכך בכל רגע ורגע?

והשיב בדרך הדרש: "מזווג זיווגים" בלשון הווה, אין הכוונה רק למצוא את השידוך, אלא בעיקר לחבר בין בני הזוג אחרי החתונה. כי כפי שאנו יודעים, הנישואין אינם פרויקט פשוט, וכל רגע ורגע צריך "לזווג זיווגים", לפתור קונפליקטים בין בני הזוג ולעשות שלום בית.

איני יודע אם הסיפור היה באמת או רק כמשל, אך מספרים על זוג שחיו יחד במשך שנים ולא הסתדרו ביניהם והמריבה היתה מנת חלקם, על כל דבר ודבר היו מתווכחים עד שנקעה נפשו של  הבעל והחליט לעשות מעשה.

ניגש לרבו שהיה מקובל ועסק בקבלה מעשית סיפר לו את תלאותיו ובקש מהרב שייחד ייחודים כדי שאשתו תיפטר מהעולם

עטף הרב את ראשו בטלית, הדליק נרות, תקע בשופר ולאחר דקות ארוכות של ייחודים אמר לבעל, הבט, מבדיקה שעשיתי בעולמות עליונים ניתן לעשות זאת רק שנגזר על רעייתך זמנים של שמחה ונחת בחייה ולא ניתן לנשל אותה מיזה. לכן עצתי שבמשך חודש ימים תשמח ותכבד אותה מאוד ולאחר שלושים יום נוכל לבצע את בקשתך

שמח האיש ושב לביתו. מאותו יום התחיל לכבד את אשתו ולשמח אותה ברמות, ראתה האשה את השינוי הדרסטי שחל בבעלה וגם היא שינתה דרכה והחלה לנהוג בו בכבוד והערצה

ביום השלושים מקבל הבעל טלפון מהרב שאומר לו אתה זוכר שהיום אנחנו צריכים לבצע את שביקשת.

אמר לו הבעל, כבוד הרב בבקשה אולי נחכה עם זה עוד שנה!  

מכאן נלמד כי כאשר תהיה בעל טוב, היא תחזיר לך בכפליים ותהיה האשה הטובה בעולם...

לפעמים מה שצריך זה קצת לתת, יש לפעמים תקופות מתוחות שאדם עובר בחיים עם האשה, עם הילדים או עם חברים, רוב האנשים הפגועים והכועסים זה בגלל שהם מרגישים מוזנחים, שלא מתייחסים אליהם מספיק. קצת צומי, תשומת לב והכל מסתדר

עלינו לדעת כי למילים יש השפעה גדולה מאוד על חיינו, כוחן של מילים הוא עצום – לשני הכיוונים: לעודד ולעזור וגם לפגוע ולהכאיב. פתגם אנגלי טוען: מקלות ואבנים ישברו את עצמותיך, אך מילים לעולם לא יפגעו. האם זה אכן כך? האם מילים אינן פוגעות? – מתברר שלפעמים אלימות מילולית פוגעת יותר מאלימות פיסית!

מספרים על זוג שחיו יחד, והבעל לא היה זהיר בכבוד אשתו, הוא היה חד לשון ופגע בכבודה תדיר. לימים, יצא לנוח בגינת החצר של ביתם, וראה על אחד העצים הרבה מסמרים שהיו תקועים עד חציים בעץ. תמה האיש ושאל את אשתו לפשר הדבר, אמרה לו אשתו, זוהי מזכרת עבורי, בכל פעם שאתה פוגע בי ומעליב אותי, אני תוקעת בעץ מסמר עד חציו, וכך אני זוכרת כמה פגעת בי!

הביט הבעל בעץ שהיה מלא מסמרים לכל אורכו ורחבו, וחשכו עיניו, הרי פגע באשתו אין ספור פעמים ולא שם אל ליבו! מיד התחרט והבטיח לאשתו כי מעתה ישפר את דרכיו ויתנהג אליה בכבוד. אך בקשה אחת היא לו ממנה, בכל פעם שאתנהג אלייך בכבוד, תוציאי מסמר אחד מהעץ, עד שבסופו של דבר לא ישארו מסמרים בעץ. הסכימה האשה, ואכן, מאותו יום הבעל שיפר את דרכיו והתנהג אל אשתו בכבוד רב, והיא עמדה בהבטחתה ובכל פעם הורידה מסמר אחר.

עברו ימים וחלפו שנים, יום אחד הבעל יוצא לגינת החצר, והנה העץ נקי ממסמרים. שמח מאוד ומיד קרא לאשתו ואמר, הביטי רעייתי, הצלחתי להתנהג יפה, והנה העץ נקי ממסמרים! ענתה לו אשתו החכמה, אכן, על העץ אין יותר מסמרים, אבל החורים... החורים נשארו!

חז"ל אומרים ש'אין אדם רואה נגעי עצמו' -  אדם לא מוצא חוב לעצמו. זה שאומרים "הַגָּמָל אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת דַּבַּּשְׁתּוֹ". המבט מופנה קדימה, לעיתים קרובות אל חולשתו ופגמיו של האחר, בעוד אלה שלנו נעלמים מעינינו.

כל אדם יש בו דברים טובים ודברים פחות טובים. את הדברים הטובים הוא רואה  ומתפעל מהם, ואת הדברים השליליים שיש בו הוא מדחיק ומסתיר עד כדי כך שהוא לא רואה אותם. הרבה אנשים לא רואים את התכונות השליליות שלהם, רק כשהם מתחילים להתבונן קצת בעצמם, הם מתחילים להבחין כמה דברים שצריכים תיקון יש בפנים, והם לא ראו. זה אחד הדברים הקשים, שאדם לא רואה מה שיש בו. לא רואה שיש בו קנאה עד אין סוף, אגואיסטיות, גאווה, תאוות, אפילו רוצח יש לפעמים בפנים. אדם לא מודע איזה שדים חבויים בתוכו, בשביל זה צריך חוש הכרת הרע. אדם שעוד לא פיתח את חוש הכרת הרע מכסה על המומים שלו.  

ההערכה ההדדית והפירגון כל כך חשובים כי זה גורם לשמחה בבית, זה נותן רצון ושמחה לכל הצדדים לחיות בבית כזה שמפרגנים בו, כייף לחזור לבית כזה. ולמה קשה לפרגן? כי כל אדם באשר הוא יש לו את התסביכים שלו, הוא לא מרוצה מעצמו איך יהיה מרוצה מאחרים?

אומרת התורה בפרשת וזאת הברכה, ולבן שיניים מחלב על הפסוק הזה אומרת הגמרא טוב מלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב טוב יותר לתת יחס טוב לחבר מלתת לו כסף כיון שמה שאנשים מחפשים בחיים זה להיות מוערכים, שווים משהו, ערך עצמי, כבוד, ובשביל כבוד אדם מוכן לוותר על תאוותיו. אם ידע אדם שידעו עליו מה שהוא עושה, הוא לא יעשה, הוא יוותר על התאוה הכי גדולה שיש לו בשביל הכבוד, כי כמה שאדם מחפש הנאה ועונג. יותר מזה הוא מחפש להיות מוערך כך אומר הרמב"ם

מספרים על החפץ חיים שהתארח אצל עשיר העיירה באחת העיירות, ליל שבת הם נכנסים הבית, הבית מואר השולחן ערוך בכל מיני מעדנים ואז בעל הבית מבחין שאשתו לא כסתה את החלות שעל השולחן, הוא אמר בלבו מה יאמר החפץ חיים שאנחנו עמי ארצות לא יודעים שצריך לכסות את החלות, ובכעסו צעק ובייש את אשתו לעיני כולם. האשה המסכנה מרוב התרגשות לארח את החפץ חיים שבוע ימים לא ישנה, רק עבדה והכינה לכבוד השבת, וכעת בא בעלה וצועק ומבייש אותה לעיני כל. עשו את הקידוש ונגשו ליטול ידיים, וכשעמדו לפני הנטילה מצא החפץ חיים את ההזדמנות שהיה שקט בבית ושאל את בעל הבית, יאמר לי כבו' האם אתה יודע מדוע מכסים את החלות? בעל הבית תלמיד חכם, ודאי שאני יודע אמר. כדי שהלחם לא יתבייש! תמיד מקדימים ברכה על הלחם והיות ובשבת מקדימים ברכה על היין לכן מכסים את הלחם שלא יתבייש.

אמר לו החפץ חיים תשמע אדוני, הלחם אין לו רגשות הוא לא באמת מתבייש, הוא לא ממש מרגיש, אבל יהודי צריך להיות מספיק רגיש כדי לא לבייש אפילו את מי שלא מרגיש, אשתך כן מרגישה שביישת אותה אז זה יותר חשוב מלכסות את הלחם

הרעיון הוא שפעמים בבית אנחנו יותר חיות טרף מאשר בחוץ. הרבה אנשים ונשים כאחד טוענים שמתייחסים אליהם ומפרגנים להם בחוץ יותר מאשר בבית, אשה אומרת, בעבודה אני מלכה, איזה כבוד, איזו הערכה יש לי, ואילו כאן בבית בעלי לא מעריך אותי, אין הערכה, אין כבוד. אותו הדבר האיש, מה שאני לא עושה בבית אין מי שיעריך ויכבד, מה שאין כן בעבודה ממש תענוג, יש לי מעמד, יש לי כבוד, יש הערכה, ואילו בבית אשתי לא מעריכה אותי.

למה זה קורה?

יש בטבע האדם מה שנקרא הרגל, אנחנו מתרגלים לטוב עד כדי שאנחנו לא רואים אותו. מצד שני את הרע והחסרונות אנחנו לא רק רואים אלא רואים אותו כפול, מדוע? כיון שאדם תמיד רוצה להשתנות ולהשתפר, להיות טוב יותר, אם אתה רוצה להתקדם אתה שם לב למה שחסר לך, אז את הטוב אתה לא רואה ואתה מקבל אותו כמובן מאליו ואת הרע אתה רואה פי שניים אז דוקא אצל האנשים היותר קרובים אלינו אנחנו פחות מחמיאים מאשר לאחרים, לזרים

בלי מחמאה אין אהבה, אדם זקוק למילה טובה זה מחיה אותו, בשביל לבנות צריך מלט! מלט ראשי תיבות, מילה טובה. זה נותן לו כייף להיות ולחיות איתך, לא התחתנו בשביל שתהיה מי שתכבס לנו ותבשל לנו, התחתנו בכדי להיות קרובים אחד אל השני ולחיות יחד בשמחה

חכמינו ז"ל הרבו מאוד להזהיר על שמירת הלשון

דוד המלך בתהילים אומר: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". והחכם מכל אדם שלמה המלך אמר במשלי: "המוות והחיים ביד הלשון"   

שמעון בנו של רבן גמליאל הזקן (שהיה נינו של הלל הזקן), הראשון מבין עשרת הרוגי המלכות אומר:

כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה - כל ימי גדלתי בין החכמים, למדתי מהם מידות והנהגות חשובות, והמידה המועילה והמבורכת מכולן היא השתיקה.

וכל המרבה דברים מביא חטא - כאמור בספר משלי (י, יט) "בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע". המדבר ללא הבחנה ואינו נזהר בדבריו, בא לידי מכשול, "לפי שוודאי יהיה בדבריו לפחות מילה אחת שאינה ראויה להיאמר. ומסימני החכמים אומר הרמב"ם - מיעוט הדיבור. וריבוי הדברים - מסימני הכסילים" (רמב"ם)

לצפייה ושמיעת דברי הרב דוד הכהן שליט"א, על פרשת השבוע, פרשת מצורע, היכנסו לקישור הבא: https://youtu.be/YpKs-WSeH7k?si=SXOatK27PScc8aCN