הטור השבועי של דן וקנין: "יוֹסֵף וְאֶחָיו "

יוֹסֵף וְאֶחָיו / דן וקנין

יוֹסֵף הַצָּעִיר הָיָה בְּנָהּ שֶׁל רָחֵל,

יֶלֶד מְפֻנָּק, יָפֶה, וּקְצָת אַחֵר.

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו"

וְלָכֵן שָׂנְאוּ אוֹתוֹ וְקִנְּאוּ בּוֹ אֶחָיו.

הִזְמִין לוֹ יַעֲקֹב בַּדֹּאַר כֻּתֹּנֶת פַּסִּים,

וְגַם דָּחַף לוֹ כַּמָּה שְׁקָלִים אֶל הַכִּיסִים.

הָאַחִים הַגְּדוֹלִים עָשׂוּ מִמֶּנּוּ יֶלֶד כָּאַפּוֹת

וַאֲפִלּוּ לֹא שִׁתְּפוּ אוֹתוֹ בְּמִשְׂחַק הַהַקָּפוֹת.

הָאַחִים הַגְּדוֹלִים עָבְדוּ קָשֶׁה בַּשָּׂדוֹת,

וְיוֹסֵף הַמַּלְשָׁן גִּילָה לְיַעֲקֹב הַרְבֵּה סוֹדוֹת.

הָאַחִים כָּעֲסוּ וְהִמְשִׁיכוּ לֵאָלֵם אֲלֻמּוֹת,

וְיוֹסֵף רָבַץ עַל הַסַּפָּה וְחָלַם חֲלוֹמוֹת.

הוּא חָלַם לִהְיוֹת כּוֹכָב גָּדוֹל עַל בָּמָה,

וְרֹאשׁוֹ רִחֵף גָּבוֹהַּ מֵעַל הָאֲדָמָה.

לֹא פַּעַם סִפֵּר לְאֶחָיו חֲלוֹם מְיֻוחָד

וְהֵם שָׂנְאוּ אוֹתוֹ. כֻּלָּם עַד אֶחָד!

יוֹם אֶחָד חָלַם עַל אֲלֻומּוֹת שֶׁל קָמָה,

וְיוֹם אַחֵר עַל כּוֹכָבִים, יָרֵחַ וְחַמָּה.

"וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו",

אַתָּה קְצָת הוֹזֶה וּמַגְזִים בְּנִי הֶחָבִיב.

"וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ."

וְיַעֲקֹב לֹא הִרְגִּישׁ אֵיךְ הַסַּעַר יֵהוֹם סְבִיבוֹ.

הוּא הֶעֱדִיף לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲצֹם עֵינַייִם,

וְלֹא הִבְחִין אֵיךְ בָּנָיו מִתְאַפְּקִים וְחוֹשְׁקִים שִׁנַּייִם.

"וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם,"

וְיוֹסֵף אָמַר :לֹא רוֹצֶה לָצֵאת אִתְּכֶם.

אֲנִי מַעֲדִיף בַּבַּיִת, עַל הַסַּפָּה לַחֲלוֹם,

וּמֵעַל הַמִּרְפֶּסֶת לַעֲשׂוֹת לָכֶם שָׁלוֹם.

כְּשֶׁעָבַר שָׁבוּעַ וְלֹא הִגִּיעוּ חֲדָשׁוֹת,

אָמַר יַעֲקֹב תּוֹךְ כְּדֵי נִקּוּי עֲדָשׁוֹת:

אַתָּה יוֹדֵעַ, אַחֶיךָ נִמְצָאִים בִּשְׁכֶם בַּמִּרְעֶה,

אָז מָחָר תֵּצֵא לְבַקְּרָם וְלִרְאוֹת מָה קוֹרֶה.

הָלַךְ יוֹסֵף לִשְׁכֶם עִם כֻּתֹּונֶת הַפַּסִּים,

אַךְ לֹא רָאָה כְּלוּם- לֹא דֻּובִּים וְלֹא כְּבָשִׂים.

כָּךְ הָלַךְ בֵּין הַשָּׂדוֹת שָׁעוֹת וְתָעָה,

עַד שֶׁבַּסּוֹף, מֵרָחוֹק, אִישׁ זָר רָאָה.

אָמַר הָאִישׁ: נָכוֹן, אַחֶיךָ הָיוּ כָּאן,

אַךְ אֶתְמוֹל הֵם עָבְרוּ עִם הַצֹּאן לְדּוֹתָן.

מִהֵר יוֹסֵף לְדוֹתָן וְהִרְגִּישׁ דֵּי בּוֹדֵד,

וְזִמֵּר לְעַצְמוֹ:"אֲנִי לְבַד, לְבַד צוֹעֵד."

"וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן."

רָאוּהוּ הָאַחִים וְאָמְרוּ: הִנֵּה הַנּוּדְנִיק הַקָּטָן.

נִמְאַס לָנוּ מֵהַהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁל הָאֶפְרוֹחַ,

זֶה בְּדִיּוּק הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם אוֹתוֹ לִרְצֹוחַ.

"וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹותוֹ לַהֲמִיתוֹ",

זָמְמוּ לְרָצְחוֹ וּלְהַשְׁלִיךְ לַבּוֹר אֶת גּוּפָתוֹ.

וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיֹּאמֶר: לֹא נַכֶּנּוּ נֶפֶשׁ אַחַי,

פָּשׁוּט נַשְׁלִיכֵהוּ לְבוֹר בְּעוֹד הוּא חַי

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רְאוּבֵן: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָּם",

בְּכָל זֹאת אֲנַחְנוּ אַחִים וְגַם בְּנֵי אָדָם.

הִפְשִׁיטוּ הָאַחִים מִיּוֹסֵף אֶת כְּתֹונֶת הַפַּסִּים,

וְאֶת הַכֻּתֹּונֶת הִטְבִּילוּ הֵיטֵב בְּדָם שֶׁל כְּבָשִׂים.

זָרְקוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף לְבוֹר עָמֹק וָרֵיק,

וּכְשֶׁיָּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וְלִצְחֹק, שָׁמְעוּ אוֹתוֹ צוֹעֵק.

"וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אוֹרְחַת סוֹחֲרִים",

מוֹבִילִים לְמִצְרַיִם סְחוֹרוֹת עַל גְּמַלִּים דּוֹהֲרִים.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו : אֶת אַחֵינוּ שֶׁבַּבּוֹר,

עָדִיף לְהוֹצִיא, וְלַסּוֹחֲרִים אוֹתוֹ לִמְכֹּר.

לָמָּה לָנוּ לַהֲרֹג אַח וְלִשְׁפֹּךְ סְתָם דָּמִים?

נִמְכְּרֶנּוּ, נְקַבֵּל כֶּסֶף, וְנִשְׁכַּח מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים.

"וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר" קָשׁוּר וְאָזוּק,

וַיִּמְכְּרוּ אוֹתוֹ לַמִּדְייָנִים כְּמוֹ הָיָה מוּצָר בַּשּׁוּק.

"וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר" בְּרִיצָה ,שׁוֹאֵף וְנוֹשֵׁף,

"וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר": הָלַךְ הַיֶּלֶד, אֵין יוֹסֵף!

חָזְרוּ הָאַחִים הַבַּיְתָה עִם כְּתֹונֶת הַפַּסִּים

שֶׁאוֹתָהּ טָבְלוּ כַּזָּכוּר בְּדָם שֶׁל כְּבָשִׂים.

הֶרְאוּ אוֹתָהּ לְיַעֲקֹב וְאָמְרוּ: אָבִינוּ הַיָּקָר,

מָצָאנוּ אֶת הַבֶּגֶד בַּשָּׂדֶה. זֶה נִרְאֶה לְךָ מֻכָּר?

וְיַכִּירֶהָ: כְּתֹונֶת בְּנִי הִיא! חַיָּה רָעָה טָרְפָה אוֹתוֹ!

"וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלוֹתָיו ויִבְכֶּה" וַיִּתְאַבֵּל עַל מוֹתוֹ.

יָמִים רַבִּים בִּכָּה אֶת יוֹסֵף וְלֹא מָצָא מָנוֹחַ,

לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה וְנִגְמַר לוֹ הַכּוֹחַ.

"וַיָּקֻומוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹותָיו אוֹתוֹ לְנַחֵם",

וּלְנֹוכַח סֵירוּבוֹ הִתְחִילוּ עָלָיו לְרַחֵם.

בֵּינְתַייִם בַּשּׁוּק בְּקָהִיר טִיֵּל פּוֹטִיפַר שַׂר הַטַּבָּחִים,

וְקָנָה מֵהַסּוֹחֲרִים אֶת יוֹסֵף, שֶׁאוֹתוֹ מָכְרוּ לָהֶם הָאַחִים.

בָּאָרֶץ, בִּכְנַעַן, הִמְשִׁיךְ יַעֲקֹב לִבְכּוֹת וּלְהִסְתַּגֵּף:

הַלְוַאי שֶׁאָמוּת עַכְשָׁיו וְאֶל יוֹסֵף אֶצְטָרֵף.

וּבְמִצְרַיִם יוֹסֵף הִתְחִיל בּחַיִּים לֹא רָעִים,

שֶׁעֲלֵיהֶם אֲסַפֵּר לָכֶם בַּפְּרָקִים הַבָּאִים.