הטור השבועי של דן וקנין: אֲנִי וְרַק אֲנִי

אֲנִי וְרַק אֲנִי - דן וקנין

אֲנִי הָאִישׁ  הַמֻּכָּר כְּמַר בִּיטָּחוֹן

שֶׁתָּמִיד מַרְוִויחַ זְמַן עַד הַנִּיצָּחוֹן.

בְּאָמֵרִיקָה אוּלַי הָיִיתִי רֹאשׁ פֶּלֶךְ

אֲבָל כָּאן בַּפְּרוֹבִינְצִיָּה אֲנִי מֶלֶךְ.

אֲנִי נוֹאֵם נֶהְדָּר וּמְסַפֵּר סִפּוּרִים,

וּמְאַיֵּים עַל מִתְנַגְּדַי בְּחֶרֶב פִּיטּוּרִין.

אַלּוּף בִּסְפִּינִים וּשְׁטִיקִים,

וְשׂוֹרֵד כְּבָר שָׁנִים לַמְרוֹת הַתִּיקִים.

אֲנִי מְמַנֶּה נֶחְשָׁלִים לְשָׂרִים,

וְעַל כָּל אֶחָד יֵשׁ לִי קְלָסְרִים.

 כֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי גָּאוֹן,

כִּי הִכְנַסְתִּי חֲצִי עַם לְדִיכָּאוֹן.

תָּמִיד הָלַכְתִּי קְצָת רָחוֹק,

 וְלָכֵן אֲנִי מְסֻבָּךְ עִם הַחֹוק.

בִּגְלַל זֶה הַיּוֹם אֲנִי פּוֹחֵד,

כִּי הַתִּיק בְּהָאג מַמָּשׁ כָּבֵד.

אֲנִי נֶחֱשָׁב לְמַנְהִיג עַל -יַבַּשְׁתִּי

וְאֶת עַזָּה בְּעַצְמִי כָּבַשְׁתִּי.

אֲנִי הִנְחֵיתִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי,

וְתָעִיד עַל כָּךְ רַעְיָיתִי.

אֲנִי חָבֵר שֶׁל אֲנָשִׁים מְפֻקְפָּקִים

כִּי רַעְיָתִי וַאֲנִי מְפֻנָּקִים.

דּוֹרְשִׁים הַרְבֵּה שַׁמְפַּנְיָה וּמַתָּנוֹת,

מַמָּשׁ יְקָרוֹת וְלֹא קְטַנּוֹת.

יֵשׁ לִי תָּמִיד שֶׁקֶר נֶהֱדָר בִּשְׁבִילְכֶם,

 וְאִם הוּא לֹא יְשַׁכְנֵעַ אֶתְכֶם,

 יֵשׁ לִי עוֹד שְׁקָרִים מוּכָנִים בַּמְּלַאי

וְלֹא חָשׁוּב מָה תַּגִּידוּ עָלַי.

יֵשׁ לִי גַּם שֶׁפַע עֶקְרוֹנוֹת,

וְאֵין לִי בִּכְלָל חֶסְרוֹנוֹת.

וְאִם תִּתְנַגְּדוּ לְעִקָּרוֹן אֶחָד בִּמְיֻוחָד,

אֲנִי מִיָּד אֶשְׁלֹוף לָכֶם עוֹד אֶחָד.

קוֹל הֶהָמוֹן שֶׁלִּי כְּקוֹל שַׁדַּי,

וַאֲנִי לְעוֹלָם לֹא אוֹמֵר דַּי.

אֲנִי  קוֹבֵעַ כָּאן אֶת הַשִּׂיחַ ,

וּבְעֵינֵי מַאֲמִינַי אֲנִי הַמָּשִׁיחַ!

דִּבַּרְתִּי עַל פֶּסַע וְנִיצָּחוֹן מֻחְלָט,

וְזֶה כָּתוּב וַאֲפִילּוּ מֻקְלָט.

אֲבָל תָּמִיד בְּמַצָּב קִיצוֹנִי,

אֲנִי מַאֲשִׁים גּוֹרֵם חִיצוֹנִי:

 "אַנְשֵׁי תָּמִיד מְמַדְּרִים אוֹתִי,

וְלָכֵן אֲנִי זַכַּאי, כִּי לֹא יָדַעְתִּי.

 גַּם לֹא מָשְׁכוּ לִי אַף פַּעַם בַּדָּשׁ",

וְזֶה כְּבָר מֻכָּר וְלֹא חָדָשׁ.

הִבְטַחְתִּי מִיטוּט חָמָאס וְחִיזְבַּאלְלָה,

וְהַתּוֹמְכִים שֶׁלִּי מַבְּסוּטִים לְאַלְלָה.

מַאֲמִינִים לִי וּמַעֲרִיצִים אוֹתִי,

וְכָךְ זֶה יִהְיֶה גַּם אַחֲרֵי מוֹתִי.

אֲנִי נוֹאֵם נֶהְדָּר וּמְשַׁכְנֵעַ,

 וְלֹא חָשׁוּב שֶׁאֲנִי לֹא מְבַצֵּעַ.

הָעִקָּר שֶׁהָאַנְגְּלִית שֶׁלִּי קוֹנָה אֶת הַבֵּיְיס

וְזֶהוּ! I REST MY CASE

כְּשֶׁכּוֹתְבִים עָלַי תַּחְקִיר בָּעִתּוֹן,

 אֲנִי תָּמִיד אוֹמֵר מָה פִּתְאוֹם!

 וַעֲדַיִן מְחַפֵּשׂ אֶת הַשְּׁטִינְקֵר,

 שֶׁסִּפֵּר אֶת הָאֱמֶת לִדְרוּקֶר!

כָּל הַהַצְלָחוֹת זֶה אֲנִי וַאֲנִי,

וּבְכָל הָעוֹלָם אֵין כָּמוֹנִי.

תָּמִיד הָרִאשׁוֹן לְזַהוֹת הַכֹּל

וְאוֹמֵר בִּצְנִיעוּת שֶׁאֲנִי כָּל יָכוֹל.

אָמְנָם הַמְּדִינָה עַכְשָׁיו מְדַמֶּמֶת,

אֲבָל הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁלִּי עֲדַיִן זוֹמֶמֶת.

וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן לָקַחַת אֶת הַחֹוק לַיָּדַייִם,

כִּי אֲפִילּוּ אֲנִי לֹא אֶחְיֶה פַּעֲמַייִם.!