טראומת פוסט יום העצמאות
תמר גנס
26.04.15 / 10:00
עצמו את העיניים ותדמיינו את התרחיש הבא : יום העצמאות, ילדים שובבים, ספרי שלג, דוכנים. זיקוקים
עצמו את העיניים ותדמיינו את התרחיש הבא : יום העצמאות, ילדים שובבים, ספרי שלג, דוכנים. זיקוקים בשמיים, בוסקילה ומיימון על הבמה (שירי מיימון ושמעון בוסקילה – זמרים),ילדם משחקים אחד עם השני על רקע הלילה המואר וכולם חוגגים למדינה שלנו עוד שנה.
יפים בעצמאות
עכשיו תפתחו את העיניים. תעצמו שוב ותדמיינו את התמונה של היום שאחרי. אלפי בקבוקי ספריי שלג ריקים זרוקים מעוכים על הכבישים עד שתי קילומטר מאזור הבמות. דוכנים משליכים את הפסולת שלהם על רצפת הרחוב, ניירות וקרטונים מתעופפים לכל עבר. לכל מי שמפחד מהמעבר של גן-יבנה לעיר, אל פחד! כי לפי הממצאים, היא כבר מתנהגת ככזאת.
היתרונות של יישוב קהילתי קטן הם ביכולת ליצור חיבור בין התושבים לעצמם ובינם לבין המקום. מין אינטימיות כזאת שהולכת לאיבוד במקומות גדולים. והאווירה המושבית יוצרת חיבור נוסף בין התושבים לבין הטבע שמעריכים כל פיסה של ירוק שעוד לא בנו עליה.
הכי ישראלי?
אז אפשר להסתכל על התמונות מאתמול ולהגיד – שובבות של ילדים או "למה כבר אפשר לצפות" אבל ישנה עוד דרך. היה ניתן להיערך מראש ולחסוך מאתנו נסיעה על בקבוקי ספריי שלג ריקים ועבודת פרך למנקים בכמה פעולות פשוטות.
ילדים הם אכן שובבים. לרוב הם לא יעלו על דעת עצמם שצריך לנקות ולסדר ולא יצליחו להבין מתמטיקה פשוטה של אדם מבוגר שלפיה אם כל ילד אחד יזרוק בקבוק אחד תיווצר ערימת ענק של זוהמה. אבל עם מעט הכוונה התמונה הזאת יכלה להראות אחרת. עם מעט עידוד מבתי הספר וצוות המחנכים, התארגנות בקבוצות עם הורים מלווים ואחראים, הוספת פחים מטעם המועצה לטובת האירוע, אולי היה יותר נעים להרגיש גאווה ישראלית ביום חג שכזה.
מי יפנה את הזבל?
ומה לגבי הדוכנים? המשטרה מלווה את כל האירוע. מדוע אין אכיפה לגבי השארת הזבל זרוק ברחובות? מדוע אין פיכוח המחייב כל דוכן לדאוג להשאיר אחריו גן-יבנה נקייה ומסודרת? ואם יש כזה, זה לא נראה לעין.
אז נכון, זה ככה בכל הערים, בכל המקומות אבל אף אחד לא אמר שאצלנו זה לא יכול להיות אחרת. אחרי הכל, זה הבית של כולנו!
יפים בעצמאות
יפים בעצמאות
עכשיו תפתחו את העיניים. תעצמו שוב ותדמיינו את התמונה של היום שאחרי. אלפי בקבוקי ספריי שלג ריקים זרוקים מעוכים על הכבישים עד שתי קילומטר מאזור הבמות. דוכנים משליכים את הפסולת שלהם על רצפת הרחוב, ניירות וקרטונים מתעופפים לכל עבר. לכל מי שמפחד מהמעבר של גן-יבנה לעיר, אל פחד! כי לפי הממצאים, היא כבר מתנהגת ככזאת.
היתרונות של יישוב קהילתי קטן הם ביכולת ליצור חיבור בין התושבים לעצמם ובינם לבין המקום. מין אינטימיות כזאת שהולכת לאיבוד במקומות גדולים. והאווירה המושבית יוצרת חיבור נוסף בין התושבים לבין הטבע שמעריכים כל פיסה של ירוק שעוד לא בנו עליה.
הכי ישראלי?
אז אפשר להסתכל על התמונות מאתמול ולהגיד – שובבות של ילדים או "למה כבר אפשר לצפות" אבל ישנה עוד דרך. היה ניתן להיערך מראש ולחסוך מאתנו נסיעה על בקבוקי ספריי שלג ריקים ועבודת פרך למנקים בכמה פעולות פשוטות.
ילדים הם אכן שובבים. לרוב הם לא יעלו על דעת עצמם שצריך לנקות ולסדר ולא יצליחו להבין מתמטיקה פשוטה של אדם מבוגר שלפיה אם כל ילד אחד יזרוק בקבוק אחד תיווצר ערימת ענק של זוהמה. אבל עם מעט הכוונה התמונה הזאת יכלה להראות אחרת. עם מעט עידוד מבתי הספר וצוות המחנכים, התארגנות בקבוצות עם הורים מלווים ואחראים, הוספת פחים מטעם המועצה לטובת האירוע, אולי היה יותר נעים להרגיש גאווה ישראלית ביום חג שכזה.
מי יפנה את הזבל?
ומה לגבי הדוכנים? המשטרה מלווה את כל האירוע. מדוע אין אכיפה לגבי השארת הזבל זרוק ברחובות? מדוע אין פיכוח המחייב כל דוכן לדאוג להשאיר אחריו גן-יבנה נקייה ומסודרת? ואם יש כזה, זה לא נראה לעין.
אז נכון, זה ככה בכל הערים, בכל המקומות אבל אף אחד לא אמר שאצלנו זה לא יכול להיות אחרת. אחרי הכל, זה הבית של כולנו!
---------------------
יש לכם סקופ? מצאתם טעות בכתבה? לחצו כאן להתחיל איתנו צ'אט בוואטספ
--------------------
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים שמגיעים לידינו. אם זיהיתם באתר צילום בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות הקישור כאן
