הורי החטוף גיל-עד שער מודים לתושבי גן יבנה

ימים ספורים לפני שנחתמה פרשת הנערים החטופים בסיום הטרגי והכאוב שדומה כי טלטל את מדינת ישראל כולה,  קיימה מועצת גן יבנה עצרת תמיכה במשפחות בהשתתפות מאות תושבים.

למחרת היום עלו מתנדבי זיקה למסור מכתבי תמיכה, תמונות מהעצרת וסרטון לבני המשפחות. אלו קיבלו את החיבוק התומך והחזירו בחיבוק תומך ומחזק פי כמה.

בשבוע שעבר התקבל בלשכת ראש המועצה, מכתב חתום בידי אופיר ובת גלים שער, הוריו של הנער גיל-עד ז"ל.

כדרכן של המשפחות לכל אורך הדרך, גם מכתב זה מלמד על תעצומות נפש יוצאות דופן של המשפחות, אשר גם בצר להן מוצאות את הכוחות לנחם אחרים באבלם ולהודות על התמיכה האדירה לה זכו.


המכתב המרגש:

"ערב השלושים. נראה כאילו נצח חלף. כל כך הרבה התרחש מאז נעלמו בנינו, מאז התבשרנו על הירצחם.

יום רודף  יום, ולילה רודף לילה. מלחמה. עוד ועוד הרוגי ארץ ישראל. הכאב הפרטי נשזר בכאב הלאומי – זה של הימים האלה – ימי מלחמה, חורבן, ימים של כמיהה עזה לישועה גדולה, לגאולה שלמה, לבית שלישי שיקום ויאחד ויקרב".

ההורים מבקשים להשתתף בצערה של משפחת דגורקר על מות הבן שנהרג בגבול רצועת עזה וממשיכים "אצלנו עדיין הכל טרי וכואב כל כך, אך אנו מוצאים עצמנו אט אט ניגשים אל ערימות הדואר, אל הדברים שנכתבו בדמעות, אל הציורים, אל המתנות שהצטברו אצלנו לאורך כל התקופה, ומתרגשים.
מאשרים לעצמנו שלא סתם נדמה היה לנו שכולם איתנו, שאכן מעטפת חום הקיפה אותנו."

עוד הם ממשיכים: "כל כך כוח העניקה ומעניקה לנו כל התייחסות שכזו, כל כך מרגש אותנו הצורך הפנימי העמוק הזה של כולם לעטוף  אותנו באהבה, להגיד במלים פשוטות בזעקתן, בשיר, בפרחים במצרכי מזון, בספרים, בפינוקים שונים אחרים: "אני אתכם". אתכם בתקווה, אתכם באמונה, אתכם בכאבכם...

"לא בחרנו את הדרך, אך פגשנו בה אנשים טובים. מאד. שוב ושוב אנחנו פוגשים את עם ישראל במלוא תפארתו והדרו. בתוך הכאב הגדול, מכתבי החיזוק וחתימות התושבים, בצירוף ציורי הילדים בתפילה לשוב הבנים ששלחתם חיממו את לבנו".

 "שנזכה להשיב רק בשמחות, שנזכה כולנו שהימים שעוד נכונו לנו יהיו נכונים, יהיו רכונים, יהיו מעלינו כמו כפות תמרים. שהאפלה תביא תבונה אל לילותינו ועין תהיה בנו זבת דמעות רכות של דבש בחלב. דבש העם הזה, חלב הארץ הזו. שטובה היא מאד מאד".