"אני גאה"

 מאת: ג'ני פרנקל שלום 

בשנים האחרונות אנו עדים להתחזקות הנשית, מהללים את כוחה הבלתי נדלה של האישה, היכולות האינסופיות להחזיק בית, משפחה, ילדים וקריירה, להיות גם אבא וגם אמא וגם סופר-אישה. לנצח על הכל בקלילות ובסוף היום, או יותר נכון בשעות הקטנות של הלילה, לעלות גם איזה פוסט בפייסבוק אליו מתלווה תמונה של בית מצוחצח ומגש של עוגות אישיות קטנטנות, שכבר מחכות להגיע מחר לגן של הילדים. בין אינספור הפוסטים שגדשו את הרשת ביום האישה הבינלאומי שחל ב-8 במרץ היה גם פוסט אחד קצת אחר, כזה שנכתב מהלב, בלי להתייפייף ולצעוק בקול גדול 'אני סופר-וומן', כי אני לא. הפוסט של אורית שירי אם לארבעה (14,11,6,4) מנחה סדנאות 'אמהות מתחברות' בתחום ההורות והמשפחה מגן יבנה, הפך תוך שעות לויראלי וגם היום, שבועיים אחרי שנכתב, הסערה סביבו מסרבת להישכח והוא גרף למעלה מ-7000 'לייקים' ו-2000 שיתופים. שירי עצמה קצת מופתעת מכל הבאז שנוצר סביב הדברים שכתבה. "זאת כמובן לא הייתה הכוונה שלי, אבל אני שמחה שהצלחתי לשחרר כמה נשים מהעול של המרתון הבלתי אפשרי הזה של העולם המודרני" היא אומרת.

אבל מלכתחילה לא כתבת אותו בשביל לשחרר נשים?

"לא. המטרה המרכזית שלי הייתה לשחרר את עצמי, להוציא את מה שהרגשתי באותו יום. זה לא היה יום של 'וואו' גדול ולא הרגיש לי אמיתי לכתוב עד כמה אנחנו גדולות, אלופות וכל יכולות. ההפך, אין כזה דבר כי תמיד יש משהו שבא על חשבון משהו אחר. אני חושבת שכשדיברו בעבר על התנועה לשחרור האישה לא לזה התכוון המשורר. לא הייתה כוונה להפוך אותה לכל יכולה, לכזאת שעושה גם את התפקידים הישנים וגם את החדשים. אז פשוט שחררתי את המחשבות שלי והתברר מהר מאוד שזאת לא רק אני".

את לא חושבת שדווקא הרשתות החברתיות, שהיוו פלטפורמה לפוסט שלך, הן אלה שגורמות לנו לחשוב שאנחנו אמורות להיות כל יכולות, התמונות, הפוסטים, הסטטוסים?

"אין ספק שמשהו בעידן הזה ובטכנולוגיה מעצים את התחושה שכאילו הדשא של השכן תמיד ירוק יותר. אינספור קבוצות של אמהות, שמבשלות, משקיעות, מעצבות ועושות הכל בצורה מושלמת וגם מתעדות את זה. אם היית שואלת אותי לפני שלוש שנים הייתי אומרת לך שזה השטן בהתגלמותו, ציר אינסופי של השוואות שתמיד גורם לנו להרגיש רע. היום אני אומרת שזה עניין של בחירה וצריך לדעת לאיזה כיוון לקחת את הדברים האלה. המרוץ הבלתי נדלה הזה אחר השלמות כאילו לא מאפשר לעצור רגע ולקחת זמן לעצמך. אז אני אומרת שזה בסדר אם לפעמים אין לך חשק לבשל ואת מזמינה בחוץ. זה בסדר להיקבר בשבת כל היום במיטה, אז מה אם כולם מעלים תמונות של חרציות, רקפות וחמורים. זה בסדר שלא הכל מתוקתק ושנגמר לך הכוח, הכי טבעי ואנושי בעולם וקורה לכולם".

הרגשת שלמה לדבר על החוסר שלמות שלך?

"מאוד, זה האופי שלי להגיד הכל כמו שזה. אצלי מה שאתה רואה, זה מה שאתה מקבל בלי העמדות פנים, הכל אמיתי. כמנחת סדנאות אני פוגשת אמהות שקצת המומומת שהן פתאום מעזות לדבר על חוסר השלמות ומוציאות את הכביסה המלוכלכת החוצה. מבחינתי זה המסר שחשוב להעביר השמיים לא נופלים כשמשתפים בטעויות או כישלונות ההפך, זה נותן כוחות. היום אנשים יותר ויותר צמאים לאמת ולאותנטיות, כבר הבנו שכל התמונה שמצטיירת מהפייסבוק היא ברוב הפעמים בלוף אחד גדול, נמאס ממסיכות. 

קיבלת תגובות שנגעו בך קצת יותר מאחרות?

"תגובה של אמא שבגיל 46 אחרי שנים של טיפולים הביאה לעולם תאומים והיא סיפרה לי על הנסיונות, הכישלונות והאכזבות. זה גרם לי לעצור רגע ולהבין שהמון פעמים אנחנו שוכחות שזה לא מובן מאליו להיות אמא, יש סביבנו נשים שעוברות מסכת ייסורים, יש הורים שמאבדים ילדים, יש כאלה שמתמודדים עם מחלות קשות ולכן אני אומרת שאנחנו ברוב הפעמים מתעסקים בדברים שוליים, קצת יצאנו מפרופורציות". 

היו גם תגובות של כאלה שלא הסכימו איתך?

"בין כל האלפים היו שתיים ואני מודה להן מאוד. הן סתרו את המסר שלי ואמרו שהן גאות שהן מצליחות לתקתק הכל בצורה מושלמת. חשוב להסביר שהמסר שלי לא היה להזניח את הבית, את עצמך או את הילדים אלא שמותר לנו לפעמים ככה ולפעמים ככה וזה בסדר גמור". 

אלה תהיות שאת נתקלת בהן בעבודתך כמנחת הורים?

"יש לי סדנאות מכל מיני סוגים באזור גן יבנה והסביבה ואני נתקלת בהמון סוגיות ובעיות. התחלתי להרצות לפני כשנה וחצי והיום זה תופס תאוצה ויש סדנאות בוקר וערב שבנויות משמונה מפגשים, קבוצת קטנות ושם ביחד אנחנו מנסות לענות על כל השאלות ולמצוא את העמק השווה בכל הסוגיות. בעידן הזה כולנו מרגישים שאיפשהו בין הבית לקריירה ולילדים אנחנו הולכים לאיבוד".

הפוסט של אורית מתוך הפייסבוק:

אני גאה להיות אישה שהבית שלה מבולגן, 
כי יש בו חיים ותנועה כמו בכל גן.
אני גאה להיות אישה שהשיער שלה לא תמיד מפונפן, 
כי לא תמיד נשאר לי זמן.
אני גאה להיות אישה עם בטן לא שטוחה, 
כי נשאתי ברחמי 4 עוברים, 36 חודשים ללא שום הנחה.
אני גאה להיות אישה בלי מיליון חברות נפש,
כי לאורך השנים נשארו איתי רק אלו ששרדו גם רפש.
אני גאה להיות אישה שמטפחת ערימות של כביסה,
כי יש לי סדר עדיפויות ומה שחשוב לי אני עושה.
אני גאה להודות שיש ימים שבהם אין לי חשק לכלום,
רק להתחבא מתחת לשמיכה ולא לעשות מאום,
אני גאה להיות אישה שמבשלת ואופה מצוין, 
אבל לפעמים ילדיי גם אוכלים אוכל מוזמן.
אני גאה להיות אישה של איש אחד,
למרות שלפעמים אני נהנית לצפות בטום קרוז מהצד.
אני גאה להיות אישה שניתקה ולא הספיקה להחזיר צלצול, 
כי בדיוק הילד נפל כשניסה לצאת מהלול.
אני גאה להיות אישה שלא נועלת עקבים, 
כי הכי נח לי בנעליים שטוחות צמודות לרגבים.
אני גאה להיות אישה עם קמטים בצידי הפה, 
כי זה אומר שחייכתי גם כשנראה לי שזה לא יצא.
אני גאה להיות אישה שמעוררת מחשבה, 
כי אני אומרת מה אני חושבת מבלי לפחד מהתגובה.
אני גאה להיות אישה שחיה באלף הזה, 
כי אני מרגישה בסדר גם אם גופי לא רזה.
אני גאה להיות אישה שיושבת באוטו מידי פעם עם עצמה ,
כי שירי שנות ה 80 ורוקנרול תמיד יישרו כל עקומה.
אז, לחיי כל הנשים שגאות במאמץ שהן עושות יום יום,
למרות שהן יודעות שזה לא יכול להיות מושלם!
עו פ ו ע ל ע צ מ כ ן !
כי אף אחד אחר לא יעשה זאת טוב כמוכן!
שמי אורית שירי יועצת ארגונית מאמנת אמהות

אז למה החלטנו לספר לכם על אורית?

מוזמנים לגלות בדף הפייסבוק שלה- אורית שירי אמהות מתחברות