"אחרי שהלכת": זוכרים את עוז מנדלוביץ' ז"ל
01.05.17 / 14:31
"עדיין הדפיקה בדלת מהדהדת בראשי ,זכרון ליום הקשה הזה בו הודיעו לי שאתה כבר לא איתנו. ואני עדיין מחכה אולי בכל זאת תחזור, כי איך אפשר לוותר על יצירת מופת כמוך?"
סמל-ראשון עוז מנדלוביץ' ממשגב שבצפון, לחם בפלוגת ההנדסה בגדוד הסיור של חטיבת גולני. בתאריך ה-20 ביולי נהרג יחד עם 12 לוחמים נוספים, במהלך פעולה קרקעית שביצעו בשג'אעיה שברצועת עזה במסגרת מבצע "צוק איתן". בן 21 היה במותו. עוז הותיר אחריו זוג הורים, אח ואחות.
אביו של עוז, עופר מנדלוביץ', ששירת בזמנו כמ"פ (מפקד פלוגה) בגולני, סיפר: "הייתה לי תחושה לא טובה, בחיבוק האחרון אמרתי לו "שלום", לאחר מספר שניות תפסתי את עצמי וקראתי לו שוב, חיבקתי אותו שוב ואמרתי לו הפעם: "להתראות". זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".
אמו של עוז, אסנת, כותבת: "עדיין הדפיקה בדלת מהדהדת בראשי ,זכרון ליום הקשה הזה בו הודיעו לי שאתה כבר לא איתנו. ואני עדיין מחכה אולי בכל זאת תחזור, כי איך אפשר לוותר על יצירת מופת כמוך?".
משפחת החלל האהוב הקימה דף פייסבוק לזכרו: לזכור את עוז- לזכרו של עוז מנדלוביץ'. הדף המצמרר ומרגש כאחד, מחבר את משפחתו של עוז, חבריו לנשק ועמיתיו לחיים, מפקדיו וכל יקיריו, יחד עם גולשים מרוגשים, מזדהים וכואבים. בדף הם כותבים לו, כותבים עליו, מקיימים פעילויות לזכרו, ריצות ומפגשים, נזכרים ומוקירים את היופי והאופי הטהורים שהלכו ולא ישובו עוד.
אתי חסון, תושבת גן יבנה, מצאה את דרכה אל עמוד הזיכרון של עוז האהוב, במהלך גלישה רנדומלית ברחבי הרשת. דבריה רועי הלב של אמא אסנת ריגשו את חסון עד דמעות ועוררו תחושות הזדהות. " צוק איתן היה נקודת שבר גדולה בחיי. בני וחבריו שירתו בחזית, ביתי היה תחת מתקפת טילים ממושכת וילדיי היו נתונים בסכנת חיים ממשית. הפחד המצמית לקבל בשורת איוב לא אפשר לי לנשום", כותבת חסון.
בעקבות החיבור וההיכרות עם אסנת, האם השכולה, החליטה אתי לכתוב שיר שיבטא את התחושות המשותפות של השתיים כאמהות ללוחמים בחזית, והיה זה שיר לזכרו של עוז מנדלוביץ':
אחרי שהלכת/ אתי חסון
זה הלב שאיבד פתאום את הקצב
זו הנשמה שהתעטפה בשכבות רבות של עצב
זה הפה שלא זוכר כבר איך מחייכים
זה אתה שהלכת, ואיך ממשיכים?
זו האבן שלוחצת לי חזק בחזה
זה הטעם המר של הרגע הזה
זו שמחת החיים שאבדה ואיננה
זה אתה שהיית חלק ממנה
ואיך אפשר להמשיך אם כיבו לי את האור מבפנים
אם מה שנשאר זו רק קליפה מרוקנת משמחה
לא יודעת איך לחיות את החיים המשתנים
ומה בכלל הטעם, בלי לחיות אותם אתך?
זה הדם שהפסיק לזרום בעורקים
זה השיר שמכאיב לי מבעד לסדקים
זו השפה המשותפת שכבר אין עם מי לחלוק
זה אתה שהפכת לזיכרון אחד רחוק
זה כמו קטר שאין לו יעד, ונמצא בסוף הדרך
זו התחושה שבלעדיך אין לי שום ערך
זה הבכי שעולה ופורץ בלי שליטה
זו אני שנשארתי, ואיפה אתה?
ואיך אפשר להמשיך אם כיבו לי את האור מבפנים
אם מה שנשאר זו רק קליפה מרוקנת משמחה
לא יודעת איך לחיות את החיים המשתנים
ומה בכלל הטעם, בלי לחיות אותם אתך?
---------------------
יש לכם סקופ? מצאתם טעות בכתבה? לחצו כאן להתחיל איתנו צ'אט בוואטספ
--------------------
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים שמגיעים לידינו. אם זיהיתם באתר צילום בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות הקישור כאן
