שאלות ותשובות בנושא זוגיות ונפש: האם כדאי לא לבקר בכלל את הבן זוג?
16.04.18 / 17:13
יש כאלה שמציעים לא לבקר בכלל את הבן זוג, ואני ממש לא מצליחה להבין את זה, אם אני לא אעיר לו אז איך בדיוק הוא אמור להשתנות?
נושא בו רובנו נכשלים הוא נושא ההערות . הלוואי והיינו יכולים להימנע מכך לגמרי, שכן אנו לא יודעים להעיר, ובמקרה הזה הייתה השתיקה יפה לנו, אבל מה נעשה שאנו פשוט לא מסוגלים לשתוק?!
א"כ כיון שהגענו למסקנה שאין לנו את היכולת לשתוק ולהבליג, א"כ כדאי שלפחות נדע איך לבקר...
צריך לדעת היטב איך ומתי לומר את הדברים, וכבר לימדונו חז"ל שכשם שמצוה לומר את הדבר הנשמע, כך יש מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע (ונראה שאחד הביאורים בזה, שאף שלא אמר כלום, ולכאורה נמצא "נפסד", בכל אופן גילו לנו חז"ל שקיים בזה מצוה), שכן אופן העברת הביקורת וקבלתה על ידי הצד המבוקר היא נקודה בעייתית ורגישה אצל הרבה זוגות, כיון שפעמים רבות הביקורת גולשת לקינטור הדדי שסופו מריבה קשה.
הכרת אופיו של הבן זוג, והסיבולת הרגשית שלו הכרחיים מאוד, ובהתאם לכך בחירת המילים!
יש שבמילים מועטות ועדינות, ואף ברמזים המסר חודר אליהם, ואם בן הזוג המבקר ינקוט לשון קשה, הדבר יפגע בעומק נשמתם. מנגד ישנם כאלה בעלי "עור מחוספס", ופעמים ולא די להם ברמזים, אלא צריכים אמירה מוחלטת, והכל לפי הענין...
אולם חשוב לדעת, שאף במקרה השני, עדיין צריך המבקר להיות נקודתי ותועלתי בהעברת הביקורת, מבלי לגלוש למקומות אישיים ולמשקעי העבר, וכל שכן שאין מטרת הביקורת לשמש כאמצעי פגיעה. אדם שיודע בנפשו שאין הוא מסוגל להעיר בצורה עדינה וחכמה, עדיף שימנע ככל הניתן מביקורת (אף "ביקורת בונה" לשיטתו) עד שיפתח סף רגישות מתאים.
ישנו פרט מרכזי, ואולי היסודי מכולם, טבע האדם "להרגיש"... על אף כל הניסיונות להסתיר את האמת הפנימית שלי, מסתבר שאצל מי שקרוב אלינו באמת, אנו לא נחשבים שחקנים כל כך טובים.. טבע זה מצוי בילדים, בתלמידים, במכרים, וכל שכן בין בעל ואשה, לכן צריך המבקר, עוד בטרם שיאמר את הביקורת, לחשוב בנפשו לשם מה הוא רוצה לומר את הביקורת. האם היא נובעת מאהבה פנימית ורצון לשפר את הקשר? או שמא ח"ו מרצון של ניצוח וקינטור? המבוקר ירגיש זאת! ואם הביקורת תהיה עטופה ברגשי אהבה, מסתבר שהדבר יקל יותר על המבוקר לקבלה. ברוב ככל המקרים, לא משנה תוכן הדברים הנאמרים, אלא הצורה בה הדברים נאמרים. המציאות מראה שפעמים ומילה אחת בזמן ובמקום הלא מתאים, אף ללא כוונה אמיתית לפגוע, אלא מרצון להיות "צודק", גרמה להרס רב, שבדיעבד אם היה נשאל אותו אדם אם היה שווה "מלחמת הצדק" שניהל, היה עונה שהיה מוותר על זה בשמחה.
כמדומני שבעבר הרחבנו מעט יותר בהמלצות כיצד לבקר בפועל.
לסיכום, ביקורת במהותה דבר נכון אולם רק כשהיא מגיעה בצורה מתוקנת, לרוב המציאות לא כן, וממילא לא רק שאין הביקורת מועילה אלא אף הורסת. הבעיה היא שאנחנו מדברים מהר מידי, וחושבים שלא צריך ללמוד כיצד לדבר, והאמת היא שאומנות הדיבור (ויתרה מכך, השתיקה) היא אחת החכמות הקשות ביותר.
איתי בן יוסף מחבר הספר "לבדו" זוגיות ונפש באור פנימי, ומנהל מכון הייעוץ "בחדרי הנפש"
רוצים לשאול שאלה בנושא זוגיות ונפש? 050-6577804
---------------------
יש לכם סקופ? מצאתם טעות בכתבה? לחצו כאן להתחיל איתנו צ'אט בוואטספ
--------------------
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים שמגיעים לידינו. אם זיהיתם באתר צילום בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות הקישור כאן
