מסע בין כוכבים

"ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך לילה..."

אני מניחה שהשבוע קיבלתי נקודת מבט נוספת על המשפט הזה. עלינו, על העולם כולו ובעיקר על עצמי.

אני בחורה שרגילה כבר מילדות לטיולים בשטח וגדלתי בסביבה שהרוב בה היה טבע. צפייה בכוכבים למשל לא היה משהו מיוחד מידי עבורי ואפילו אפשר להגיד די רגיל.

פעם כל הטבע הזה לא הלהיב אותי במיוחד, כלומר הלהיב אבל יותר בגלל הקטע החברתי. זהו כוחו של הרגל, ואם היינו יורדים למדבר באמצע השנה בגלל טיול שנתי זה היה אולי אפילו קצת מבאס אותי.

"היום נעלה על הר מצדה" היה מכריז המדריך בהתלהבות ואני מסתכלת על המסלול עוד עם הבחילה מהדרך באוטובוס חיוורת עם עיינים שמחפשות את הסוף אבל לא מוצאות וחשש גדול בעצמות של "איך לעזאזל אני עושה את זה עכשיו?



אמצע מאי או יוני אני כבר לא זוכרת באיזה חודשים היו נוהגים לקח אותנו לטיולים במדבר אבל אז זה היה בעייני מסע התעללות בחום הכבד יחד עם שבילים מפותלים ועליות שלא נגמרות בשביל להגיע לפסגה המבוקשת ואני רק הייתי מתפללת שהשמונה/עשר שעות בין מסלולי הסבל יגמרו להם כבר.

דברים השתנו, והיום אותה ילדה גדלה וחגגה 28 לפני כמה שבועות.
השוני בילדה של היום מפעם זה שהיא לומדת מהטבע הרבה ולכן הבקשה שלה הייתה לרדת למדבר ולראות כוכבים נופלים. אז נכון הטיול הפעם למדבר השתנה גם הוא ובמקום מדרך טיולים נלהב ומסלול מפרך שמוריד לך את כל ההתלהבות מהכתפיים התחלפו בטוקטוק שלוקח אותך למקום מבוקשך ולעולם חדש במרחק של שלוש שעות נסיעה באוטו מכוכב הציוויליזציה שלנו.



אי שם בין "שום מקום" ל"אין קליטה" מצאתי את עצמי בחושך של המדבר שכובה על מזרון עטוף בבד לבן ומעליי כיפת שמיים מוצפת במיליארדי גלקסיות חדשות שמתגלות לעין רק כשהחושך מגיע, כוכבים חדשים ועולמות שונים ומסביבי שקט שאומר הכל. אני שוכבת, מסתכלת לשמיים ורואה אותו, את הכוח שלו, של העולם. של אלוהים.

חושבת לעצמי אם יש באחד ממיליארדי העולמות האלה עולם אחד שבו יושבת עוד מישהי עכשיו בלילה ומסתכלת על הכוכב שלנו ואומרת "ואו, מעניין מה זה הכוכב הזה" וכנראה יהיה יהיר מצידי לחשוב שבאמת אנחנו היחידים כאן אבל מעניין אם היא אכן קיימת אז היא בנאדם? או חייזר? או שאנחנו בכלל המוזרים בסיפור הזה שנקרא עולם וכל הגלקסיות האחרות הם חייזרים חוץ מאיתנו?

אי אפשר באמת לדעת, אבל כן אפשר ללמוד הרבה דברים מהמדבר, ובמיוחד מהניגודים שבו.

איך ש"בכלום" הזה שכאן יש כל כך הרבה, איך שהשקט שלו אומר הכל, איך שהאור לאו דווקא יותר יפה מהחושך וכמה שבפשטות יש הכי הרבה פאר.

הניגודים האלה הזכירו לי את החברה שלנו, של היום. שבשבועות אחרונים מרגישה לי ואולי גם לרובכם כבר שלאט לאט היא הולכת ונחלשת לה. ושוב, להבדיל מכוכב המדבר דווקא בגלל השוני.
בשונה מכוכב המדבר, פה השוני לא מתקבל. הדעות השונות, הגזעים השונים, התרבויות השונות. פה כל אחד רוצה דרך אחת משלו.



אני לא אדם שרואה יותר מידי או מבין יותר מידי בפוליטיקה לשמחתי או לצערי אני לא יודעת מה עדיף אבל יצא לי לשמוע היום את חברת הכנסת החדשה, תהלה פרידמן, בנאום הבכורה שלה בכנסת שאמרה שם דברים שנגעו לי ללב והאירו את עייני יותר בכל הכאוס והבלגן שקורה כאן בזמן האחרון. בין כל פניני החוכמה שאמרה היה משפט אחד שממש הזכיר לי את מה שלמדתי מהמדבר, וזה היה בערך ככה:
"יש בעולם שלי הרבה אמת. אבל לא את כל האמת. יש לי מה ללמוד מכל העולמות" ועוד בהמשך אמרה "חברה בריאה, היא חברה שיש בה את כל העולמות". הניגודים, השילוב שלהם, זה מה שחברת הכנסת והמדבר דיברו עליו השבוע.

אולי אנחנו לא שמים לב, אבל שמה שאנחנו זקוקים לו בכלל נמצא מולנו. אולי מה שהיינו זקוקים כדי להבין שגם בכל החושך והכאוס הזה שנמצא בנינו עכשיו יש גם דברים יפים, כמו כוכבים, כי זה כל הקסם - נגזר עלינו, על כולנו לחיות חיים של "ביחד".

חושך עם אור, פשטות עם פאר, שקט עם רעש, לבד וביחד. ממש כמו המדבר, ממש כמו הגלקסיה, כמו הטבע.

ואם נחזור להתחלה:"ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך לילה" הוא לא סתם. לדעתי, הוא בא לסדר לנו פה קצת את ההסתכלות.

אלוהים עשה סדר בעולם. בין יום ללילה, בין חושך לאור, הוא הפריד בניהם. אבל הוא לא ניתק את הקשר שלהם. כי הוא ידע שהם שניהם תלויים אחד בשני, גם אנחנו תלויים אחד בשני והעניין הוא שאין דרך אחת. אין צד אחד צודק וצד שלא, אין צד שיודע יותר טוב מהאחר, האור לא יותר יפה מהחושך ואין אמת אחת. אלא שבכל צד, ממש בכל אחד מהם יש אמת. לנו יש מה ללמוד ולקחת אלינו, ממש כמו שהטבע מזכיר לנו שהוא מתקיים עם כל הניגודים שיש בו ביחד, וכל הגלקסיה הזאת כבר מיליארדי שנים חייה חיים של יחד.


אז מי אנחנו שפתאום ננסה לשנות סדרי עולם?
בסופו של דבר, העניין הוא הבחירה שלנו.
אנחנו יכולים להמשיך לראות את העולם כפי שהוא עכשיו ולא כפי שהוא יכול להיות. הכל עניין של הסתכלות, גם אם זה להסתכל רגע על הכוכבים במדבר..
אבל אם רק ניתן אמון באומץ, בהדדיות, בטוב לב, בשפיות ומידי פעם אולי גם קצת בקסם...
נבנה פה כוכב לכת טוב יותר.

ממני אליכם עם המון אהבה והערכה.