טור חזרה לשגרה בצל הקורונה

הקורונה הפכה את החיים שלנו ב-180 מעלות מי מאיתנו שישבו בבית ונהנו מהתא המשפחתי ומנטפליקס והתעסקו בדברים שהעלו לנו את האנדורפינים במוח, ולאלו שישבו וחששו על העסק הפרטי שלהם והפחד הכלכלי המוצדק.

תראו, תמיד חלמתי להיות מצילת העולם, מן וונדר וומן גל גדות שיק כזו (הלוואי עליי הגוף שלה) שעוברת אזרח אזרח במדינה הקטנה והמאוחדת שלנו, מקשיבה ללחישות שלהם באוזן הימנית שלי כדי לשמוע מה היו רוצים שאגשים להם, ובהינף יד של שרביט קסמים א-לה וולט דיסני – אגשים בחיוך של פיית דינר:

קודם כל הייתי רוצה שהקורונה הזו לא תחזור ולא תפגע באף אחד, ושיהיה איזה סיני חובב פד-תאי שיודה שעשה איזו טעות במעבדה ושחרר נגיף בזמן שהעלה סטורי, והוא מבטיח להיות יותר מרוכז מהיום ולקחת ריטלין או קונצרטה במקרה הטוב. שעקומה תהיה רק במונחים של תמונה על הקיר ומטושים תהיה שגיאת כתיב במקלדת במקום מטוס. שאנשים יפתחו את חשבון הבנק ויראו שנכנס להם המענק בשלמותו וכל הפחד הכלכלי נמוג, ואם יש אלוהי מזל הם גם ימלאו לוטו בעשרה שקלים ויזכו בחמישה מיליון לפחות.

הייתי רוצה שהילדים שלנו ישובו להתעורר בשבע בבוקר ובמקום לצעוק לנו "עוד קצת אמא, רק 11 בבוקר מה את מעירה אותי מוקדם?" הם יקומו כטובי הטירונים ויגידו בנונשלנט "אני ממש שמח לקום ללכת ללמוד שברים, תנ"ך וכישורי חיים". שנלך למסעדות ונשב קרוב קרוב, נזמין מה בא לנו, ואז שיגיע החשבון יגידו לנו המלצר הנאה שכל מה שצריך לשלם זה 50 שקל. ואנחנו ארבעה סועדים. שנחזור לעבודה בחיוך ולא יהיה שום לחץ של דד ליין או סיום מטלות והכל יהיה על מי מנוחות, וגם אם שכחנו איזו משימה - הבוס יגיד לי שרק בגלל שאת מתאמצת מגיע לך יום חופש גם אם נכנסת למינוס ימי חופשה בעקבות הקורונה.

שכל הזוגות שחשבו להתגרש בזמן הקורונה, כי הסעיף עלה על גדותיו, יקבלו שיקוי שמחזיר פעימות לבביות והתרגשויות של הפעם הראשונה, ובמקום להגיד איזה טעות שהתחתנתי הם יגידו "ואוו, מרגיש כאילו נפגשנו אתמול". שיהיו לרווקים שבינינו דייטים מוצלחים. שניפגש לדייט באיזה בית קפה פתוח וכבר ברגע שנשתה אספרסו קצר נסתכל אחד לשניה בעיניים - נגיד שאין טעם לחפש עליו מידע בפייסבוק וגוגל, אני רוצה להתחתן איתו ודי. מצידי גם שברבש יגיד שמותרת התקהלות עם 50 איש בלבד. 

כי מיציתי, מיציתי את הזום בום הזה, כמה אפשר להתאפר בשביל שיראו אותך זורחת אחרי שהורדת את הפיג'מה והקוקו הנופל והיומיומי. שלא יהיה יותר שיער לבן, ככה שאם יסגרו אותנו בבית לא נצעק שהשורשים כבר עברו את קו המשווה. שנאכל מבלי להשמין ושיהיה לנו מקום בקיבה להמבורגר וצ'יפס, סטייק, מלוואח, עוגות קצפות ובורקסים, ולמחרת נעלה על המשקל ונעוף על עצמנו שהמשקל נשאר 60 גג. מצד שני, שנלך לחדר כושר ונראה כמה כולם חטובים ומזיעים , נספור קוביות ביחד גם בגוף וגם של שוקולד פרה. מצד שלישי, לא נכין יותר מלאווח או בורקסים מדפי אורז והילדים לא יתלוננו שיש להם טעם של דיקט בפה. שנעשה כושר כל בוקר עם אברי גלעד בטלוויזיה לעד (הכי כיף לראות אותו נמתח כשדובי גל מאחוריו).

שכל בוקר נקום ונחשוב מה להכניס למאמאצחיק, כי אין על נשים ברגעי מצוקה, בהלה ואחדות ונצחק מכל אחת שלא מפחדת להגיד שהיא שמנה, עם שערות ברגליים, שהילד שלה רוקד מקרנה ונודה במחיאות כפיים במרפסת למייסדת העמוד בפייס, קרן אלאלוף שרעבי, שבזכותה אנחנו מבינות יותר שהכוח בידיים שלנו. פלוס 13 אלף לייקים באמא!

שנשחה בים כולנו ומרוב כבדות שום ים לא ייחצה לשניים. שנלך לקנות בגדים ונעליים ושאר אקססוריז, ואז נזכור שלא שילמנו בכלל והשומר בכניסה יגיד שהממשלה הודיעה בריש גלי שכל הקניונים בחינם. שלא יבדקו לנו מדחום בהכניסה לכל חנות ובמקום יהיה בחור נאה ומתוק שייתן נשיקה ושרשרת מפרחי הלוטוס. שנקבל תלוש שכר ונראה שהממשלה החליטה שלא רק לשרים אפשר לעלות משכורת ב-5,000 שקל, אלא גם לנו. שנחזור לחבק ולנשק, כמה אפשר לתת את המרפק שנהיה לו כבר עיוות מרוב נגחות עם אנשים זרים ברחוב.

שיהיו תמיד ביצים, חלב ולחם בסופרים כדי שלא נצטרך לשאול את כולם מהיכן ניתן לרכוש. שאנשים יהיו מאושרים ממה שיש ובאמת שלא יגדירו אושר בכסף ויראו לעולם כאילו הכסף עושה את האדם ולא להיפך. שלא יהיו יותר מינוסים בבנק לאף אדם. ואם ניכנס למינוס הבנק יוסיף כמה ג'ובות בלי עמלה. שנלך לרקוד באיזה מועדון, נצחק ונריע ונשיר בקול תרועות במופע טוב, נתרגש מהצגה טובה ורק כי אנחנו עם חופשי בארצנו.

שנוכל לראות ילדים קופצים בפארקים ולא לראות את עצמנו מנגבים במגבון את המגלצ'ה ואומרים לילד שיכנס לתור שני מטרים. שנרוץ ברחוב והפה שלנו יהיה פתוח לרווחה ולא עם מסכה בצורת מיקי מאוס. שכל מי שיחגוג ארבעים יגידו לו שהוא נראה ממש פחות ואז יסתבר בכלל שהוא בן 70 ונראה פחות 30 שנה. שנטוס לאן שבא לנו, ושנרד מהטיסה הדייל יגיד לנו שהם מפנקים אותנו במלון לסופשבוע מנוחה, ולא למלונית של חולי קורונה בבידוד. נעלמו הפקקים ואין בכלל זיהום אוויר. שלאוויר יהיה ריח של וניל ופקק יהיה רק שם של זה שסוגר לנו את הבקבוק מלשתות.

ובעיקר, שלא יהיה גל שני ובחורף הבא נעשה חיסון גם לקורונה, ונישאר אופטימיים כי זה מה שהופך אותנו כבני אדם לשפויים יותר!