פרשת שופטים: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת השבוע מפי הרב דוד הכהן שליט"א: "יש משהו מוזר עם חודש אלול, הספרדים השכימו קום כבר מר"ח מכים על לבם ואומרים חטאנו לפניך... מתחרטים על העבר ומקבלים להיטיב דרכם, אבל זה היה כך בשנה שעברה ולפני שנתיים, וכולנו יודעים שאם הקב"ה יזכה אותנו אז גם בשנה הבאה יהיה אותו דבר. אנחנו כבולים בהרגלים שלנו, איך אומרים שנה חדשה אבל הרגלים ישנים

א"כ מה השתנה השנה משנה שעברה נשארנו אותו דבר כפי שהיינו, זה כעסן, וזה פגיע, זה קוטר וזה גאוותן כל אחד והבעיות הכרוניות שלו, אז מה יעזור כל שנה לבא ושוב להכות על החזה ולומר חטאנו...

השאלה המהותית היא לא איך מבקשים סליחה, אלא איך גורמים לכך שלא נצטרך לבקש סליחה על דברים שכבר דשנו בהם שנים רבות, איך עוקרים את ההרגלים המגונים שהורגלנו בהם שנים רבות, ובכך לא נצטרך לשוב ולבקש סליחה על דברים שכבר בקשנו עליהם במשך שנים רבות

נמצאים אנו כעת בסוף שנה ולקראת תחילת שנה, למילה שנה יש כפל משמעות, שנה זה מלשון לשנן לחזור שוב, כי השנה מידי שנה חוזרת על עצמה, כל שנה יש שוב תשרי וחשון.. אין שום הבדל זה אותו ראש השנה ואותו יום הכיפורים. אך המילה שנה היא גם מלשון שינוי! כי רק המסגרת של השנה חוזרת על עצמה אבל התוכן משתנה.

לכן בסוף שנה כשאנחנו מבקשים על שנה חדשה צריך לבקש שהשנה לא תהיה כקודמתה אלא שנה שונה עם שינוי והתקדמות ושלא נצטרך שוב לבקש סליחה על אותם דברים שכבר ביקשנו עבורם בשנה הקודמת

אם כן מה הדרך, מה הפטנט לשינוי הרגלים?

עומדים אנו בפתחה של שנה חדשה. זה ה-זמן להתחלות חדשות. התחלה חדשה – הינה דבר נפלא: כשמתחילים משהו חדש, יש התרגשות באוויר, תחושה שאנו בלתי מנוצחים, תחושה פנימית האומרת לנו, שהפעם – ה-כ-ל יהיה שונה מבעבר!

לכל אחד מאיתנו, יש תחום בחייו, שבו היינו רוצים "להתחיל מחדש", "לפתוח דף נקי".

התחלה חדשה הינה חלק מהצמיחה האישית שלנו.

ונשאלת השאלה – למה קשה לנו להתחיל דברים חדשים למה קשה לנו להתחיל מחדש?

ובכן, כל התחלה חדשה, אם זו עבודה, מערכת יחסים חדשה, שינוי בחשיבה שלנו, או כל דבר אחר עטופה בהתרגשות גדולה, אך לעיתים בתוך הרצון שלנו להתחיל במשהו חדש – נחבא גם קושי, המונע מאיתנו להתחיל במשהו החדש, בו אנו חפצים כל כך.

הדרך היחידה לבצע קפיצת דרך משמעותית בחיינו היא, לצאת מאזור הנוחות שלנו. בדרך כלל, יציאה מאזור הנוחות מרגישה לאדם כמו תחושה של קושי בלתי נסבל.

כדי לצאת מאזור הנוחות – יש לעשות פעולה חדשה, משהו שלא עשינו או לא ניסינו בעבר.

הרי, כל מה שעשינו וניסינו בעבר, הביאנו עד הלום, וכולנו יודעים בדיוק מה זה אומר. כשאנו רוצים לשנות את התוצאה – יש להתחיל מההתחלה – מהשורש. סוף מעשה – במחשבה תחילה.

זו למעשה המתנה הגדולה שהקב"ה נתן לנו את האפשרות בכל פעם להתחיל מחדש. העולם נברא עגול, לא ישר. כי אז היינו כל הזמן רק מתקדמים קדימה. העולם נברא כמעגל, בכל סוף שנה יש תחילת שנה בכל סוף חודש יש תחילת חודש, ובכל שבוע יש תחילת שבוע. וכשיש התחלה חדשה זו הצומת וזו ההזדמנות לשינוי. לא עוד מה שהייתי אלא שאני מתחיל דרך חדשה

איך אנו אומרים בחגים, אנחנו מתחילים דיאטה. מתי? אחרי החגים. או מיום ראשון אחרי שבת. תחילת תקופה זה זמן להתחלות חדשות, לשינוי

והנה הגענו לסוף שנה חודש אלול ולתחילת שנה חודש תשרי. זה הזמן לשנות ולהשתנות. מי שישכיל לנצל את ההתחלה החדשה לשינוי מעשים והנהגות, להיות מנטש, יותר בן אדם, לשנות את היחס לאשה, לילדים, לחברה וגם להשתנות במצוות שבין אדם למקום ירוויח את כל השנה הבאה שתבוא עלינו לטובה ולברכה.

איך עושים זאת, איך משתנים? הרי חלפו כבר עשרות שנים עם התחלות חדשות ועדיין לא השכלנו לשנות ולהשתנות, נשארנו איך שהיינו

זאת משום שלא הגדרנו יעדים רק חלמנו בכל שנה להשתנות, ומחלומות אנחנו יודעים מה יוצא, כלום. אבל תכלס במעשים לא עשינו כלום לא שינינו שום דבר ולכן נותרנו כפי שהיינו

אז איך אם כן עושים זאת שהשנה באמת תהיה שנת מפנה ושינוי? מה הפטנט להצלחה בשינוי? מה הם הכלים בהם נהפוך את המטרה, את הייעד למציאות?

ראשית עלינו לעשות חשבון נפש עם עצמנו, לעשות מאזן שנתי, כמו שעושים בעסקים. לזהות את החסרונות והמגרעות שבנו שאותם אנו רוצים לשנות ולהשתנות בהם. מה שנקרא הגדרת יעדים.

לאחר שהגדרנו את היעדים גלינו שיש לנו המון דברים בהם צריכים אנו להשתנות וזה עצמו כבר מכניס אותנו לייאוש. לכן בשביל להצליח בגדול צריך לחשוב בקטן. וכבר לימדונו חז"ל: "תפשת מרובה לא תפשת - תפסת מועט תפסת". מי שרוצה הכל מאבד הכל. לכן צריך לקבל החלטה אחת קטנה, יחידה ומציאותית ועליה לעבוד ואותה לשנות, רק כך נצליח

זאת למדים מהשופר בו אנו תוקעים בימים אלו. מדוע תוקעים רק בשופר אחד, מדוע שלא כל מי שיודע לתקוע יביא שופר ויתקעו יחד כולם בהרמוניה נפלאה?

ביהדות בכלל ובחגים בפרט יש כמה וכמה סממנים שמסמלים כל חג וחג

בראש השנה יש כמה וכמה סימנים. ראש של כבש, רימון, רוביא ועוד ועוד.. אין סימן אחד.

בחג הסוכות מברכים על ארבעת המינים לא על מין אחד בלבד

בחנוכה מדליקים שמונה נרות לא נר אחד

בט"ו בשבט אוכלים משבעת המינים לא ממין אחד בלבד

בפורים יש משלוח מנות, שתי מנות לא אחת. ומתנות לאביונים, לשני אביונים לא לאביון אחד

בפסח שותים ארבע כוסות, ומניחים בקערה שלש מצות

בכל החגים יש כמה וכמה סממנים, ארבעת המינים, ארבע כוסות, פירות משבעת המינים, וכשמגיעים ליום הגדול, יום הדין, ראש השנה, תוקעים בשופר אחד קטן בלבד למה? מה נשתנה השופר מהאחרים? למה שלא יתקעו מקהלה של תוקעים בכמה שופרות? זה מרשים יותר, זה יעורר יותר את נימי נפשנו?

התשובה היא: השופר היחיד, הבודד הזה מלמד אותנו, ש-'שנה חדשה מתחילים עם מעשה אחד קטן'. אדם שיחליט לשנות בבת אחת הכל בסופו של יום לא ישנה אפילו דבר אחד קטן. "תפשת מרובה לא תפשת - תפסת מועט תפסת". מי שרוצה הכל מאבד הכל.

דבר נוסף וחשוב להצלחה זה להקדיש לדבר שאנו רוצים להשתנות בו, זמן מיוחד עבורו, להגדיר לו זמן קבוע ליישום

אדם שלמען בריאותו צריך לעשות שעה הליכה בכל יום. סוד ההצלחה בזה הוא לקבוע לזה זמן, שעה מסויימת קבועה בכל יום ויהי מה, אדם שלא קובע לעצמו זמן קבוע להליכה לא יצליח לעמוד במשימה ויפספס את המטרה.

אם החלטנו למשל לשפר ולחזק את חיי הזוגיות שלנו לא נדבר גבוהה גבוהה, נעשה צעד אחד קטן בלבד וזה יספיק לשינוי מצב. נקבע באופן קבוע בכל יום עשר דקות, רבע שעה לשבת עם הרעייה על כוס תה וסתם לשוחח על דא ועל הא. או שנצא יחד לשעת הליכה באופן קבוע. מעשה קטן ובודד  יגרור הצלחות גדולות

קביעות היא סוד ההצלחה!

מספרים מעשה באיכר עני שמצא קן של אווזה. האיכר הסתכל בתוך קן האווזה, ולהפתעתו הבחין בניצוץ זהב. הוא הרים את הקן כדי להסתכל עליו מקרוב, ובתחתיתו מצא ביצת זהב גדולה. האיכר היה מופתע מאוד מהמקרה, וחשב שמדובר בתעלול כלשהו. הוא החזיק את ביצת הזהב הגדולה בשתי ידיו וחזר לביתו.

למחרת חזר האיכר אל הקן של האווזה. כששוב הבחין בניצוץ הזהב שמח מאוד. הוא רץ אל הקן הקטן ושוב ראה בתחתיתו ביצת זהב גדולה. האיכר שוב הרים את הביצה הגדולה בשתי ידיו וחזר לביתו.

כך עשה האיכר במשך יום ביומו, ולבסוף נעשה לעשיר גדול.

כל יום היה הולך אל הקן של האווזה והיה מוצא בתוכו ביצת זהב אחת. בעזרת ההון שצבר קנה לעצמו בית חדש וגדול, משרתים אוכל משובח ויין יקר.

אך עם העושר שצבר גברה חמדנותו של האיכר. "מדוע שאקבל בכל יום רק ביצה אחת מן האווזה?" שאל את עצמו, "אני רוצה את כל הביצים בבת אחת!".

בוקר אחד אחרי שלקח האיכר את ביצת הזהב שלו, החליט האיכר לפתוח את בטנה של האווזה ולקחת את כל הביצים. מה רבה הייתה הפתעתו של האיכר כשגילה כי בטנה של האווזה הייתה ריקה. וכך איבד האיכר את המקור לעושרו.

אם אין ביכולתנו לקבל את כל הביצים בפעם אחת ולחזור בתשובה שלמה האין טוב לנו לקבל מעט מעט ביצה אחר ביצה.

הבהילות לבצע שינויים רוחניים בצורה קיצונית לפעמים היא עצת היצר. הוא יודע שתהליך כזה הוא מתכון לכישלון ולכן מכוון את האדם לחשוב רק על ההווה וממריץ אותו "תהיה צדיק גמור, עכשיו!".

היצר הטוב לעומתו חושב על העתיד לכן מציע לאדם התקדמות הגיונית ובטוחה שתוביל אותו למטרה בהדרגתיות.

כאשר אנו מחליטים להתקדם ולדחוק את היצר הרע ולהתקדם בעבודת השם עלינו לזכור לעשות זאת באופן מבוקר ושקול צעד אחר צעד נדבך אחר נדבך בדרך לשלמות.

כך מתקדמים לאט אבל בטוח אל תנסו לקפוץ מעל הכוחות שלכם כי מעט אינו דבר רע. לפעמים הוא הדבר הכי הטוב שכן כבר אמרו חז"ל תפסת מרובה לא תפסת..