פרשת "כי תצא": פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת השבוע מפי הרב דוד הכהן שליט"א: כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: (דברים כא. י')

האויב הגדול והמסוכן ביותר לאדם, אומר ה"חפץ חיים", הוא היצר הרע. חז"ל למדונו שנגד אויב זה יש צורך לנהל מלחמה מתמדת ללא היסח הדעת  - "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" (ברכות ה.). אומר רש"י שם: "ירגיז יצר טוב  -שיעשה מלחמה עם יצר הרע".

יצר הרע הוא אויב אכזר מאין כמותו. כל אויב אחר כשתנחיל לו מפלה הוא יעזוב אותך לכמה ימים, יצר הרע לא כן, אין לו שום סנטימנטים לביזיונות, ניצחת אותו בשש בבוקר, בשש וחמשה הוא כבר חזרה אצלך. יצר הרע נמשל לזבוב, אתה מגרש אותו מכאן ומיד חוזר משם, לא מרפה מהאדם

יצר הרע לא מניח לשום אדם, לא צעיר ולא זקן, לא עבריין ולא צדיק, הוא מנסה ומנסה עד רגע אחרון שאדם נמצא כאן בעולם. יצר הרע הוא מלאך, הוא אינו מתפעל מניצחונותיו. הוא לא עוזב את האדם. אפילו עד זיבולא בתרייתא. גם ברגע שאדם עומד לעצום את עיניו ביציאת הנשמה גם שם בא היצר לתפוס אותו ברגע האחרון.

בספר לב אליהו בהקדמה, יש מעשה שרבי אלה לופיאן מספר: היו שתי אחיות מסוכסכות בעירו, ולא דיברו ביניהן שלשים שנה. אחת מהן נטתה למות וביקשה מבני משפחתה לקרוא לאחותה. ותהום כל המשפחה מהשמחה על זה שלפני שהיא תמות יעשו סולחה. האחות התלבשה יפה והלכה לאחותה בטיפול נמרץ. החולה בקשה מכולם לצאת החוצה, ואז רומזת לאחותה שתתקרב אליה קרוב לאוזן כדי שתוכל ללחוש לה משהו. וכשהתקרבה נשכה אותה החולה באוזן כדי להשאיר לה מזכרת לפני מותה… למה חשוב לה להזכיר לאחותה את המריבה בזמן שהיא כבר מריחה את האדמה? כי אפילו עד זיבולא בתרייתא יצר הרע לא עוזב את האדם.

הכהן הגדול בכל שנה ביום הכיפורים, אם זכה לצאת מקודש הקודשים בלי פגע, הוא ידע שקיבל חותמת מהקב"ה שהוא בסדר. יוחנן כהן גדול שמונים שנה קיבל חותמת מהקב"ה שהוא בסדר, בסוף ימיו נעשה צדוקי. איך זה?

כי יצר הרע דוחף את האדם לעבירה ונכנס בו ממש באדם ונותן לו כוחות של מלאך לעבור עבירה. הוא פשוט עוזר לאדם לעבור עבירה!

מספרת הגמרא במסכת קידושין [דף פא.] כמה בנות ישראל שנשבו הגיעו לעיר נהרדעא, וכשניפדו על ידי יהודי המקום - שוכנו בביתו של רבי עמרם החסיד בקומה העליונה. גרם המדרגות הכבד ששימש לעליה לקומה זו שעשרה איש אינם יכולים ליטול אותו הורחק משם, כדי שאף אחד לא יגש אליהן ללא רשות. אחת השבויות הייתה יפה מאוד, ורב עמרם ראה אותה ונתאווה לה, ומעוצמת תאוותו הרים לבד את גרם המדרגות על מנת לעלות אליה. באמצע עלייתו התעשת, והחל לזעוק "אש בבית עמרם", על מנת שיבואו אנשים וימנעו אותו מן העבירה. תלמידיו מיהרו למקום, וכשהבינו את שאירע - התביישו בו, ואמרו לו "ביישתנו רבנו". אמר להם: מוטב שתתביישו בי בעולם הזה מאשר בעולם הבא. מעשה זה שימש מופת מוסרי לדורות, כמאמר הגמרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו "(סוכה דף נ"ב ע"א), וכדברי ספר מנורת המאור (פרק ו): "ואם יש אדם שיצרו מתגבר עליו - יזכור את רב עמרם חסידא"

השביע רב עמרם חסידא את היצר שיצא ממנו. יצא והיה דומה לעמוד של אש. אמר לו: ראה שאתה אש ואני בשר ודם ואני עדיף ממך.

איך אפשר להבין שרב עמרם יכל להרים סולם שרק עשרה אנשים יכולים להרימו?

אלא זה הענין! יצר הרע דוחף את האדם לעבירה ונכנס בו ממש באדם ונותן לו כוח של מלאך כדי לעבור עבירה. הוא פשוט עוזר לאדם לעבור עבירה!

מידי יום ביומו, עשרים וארבע שעות ביממה, מתחולל בנפשו של האדם מאבק אימתני חסר פשרות, מול אויב, מלך זקן וכסיל, שאינו בוחל בשום דרך ובשום אמצעי, על מנת לגרום לו ליפול ולהיכשל.

אך צריך לשאול מה הקב"ה מצפה מאיתנו שנגבר על יצר הרע, והלא יצר הרע הוא מלאך, הוא מאש ואנחנו בשר ודם וכי אנחנו יכולים לגבור על מלאך? זה לא יאמרני מדי? הקב"ה לא הכניס אותנו למגרש שאין בו סיכוי שננצח? והלא המערכה מוכרעת מראש! מי יכול עליו? אדם שמעפר יסודו וכל כולו מכף רגל ועד ראש מאווים תשוקות וחשקים ינצח מלאך מאש? זו מלחמה הוגנת?

על הפסוק: לפתח חטאת רובץ אומר הזוהר הקדוש: יצר הרע נכנס באדם מיד עם לידתו, יצר הרע ממתין בחדר לידה, ברגע שהאדם יוצא לאוויר העולם הוא מתלבש בו, ואילו יצר הטוב נכנס באדם רק בגיל שלש עשרה

רבנו בחיי בספר חובת הלבבות שואל: רבש"ע הבאת אותנו לעולם ואמרת בתורה, כי תצא למלחמה על אויביך, האם המלחמה הזו הוגנת? יצר הרע קנה מושבו באדם משעת לידתו ואילו יצר הטוב נכנס באדם רק לאחר שלש עשרה שנים, האם זה הוגן? למה ששניהם לא יכנסו באדם יחד כשבא  לעולם או בגיל בר מצוה? לא יתכן ששלוש עשרה שנה יהיה באדם יצר הרע ורק אחרי שלוש עשרה שנים יגיע יצר הטוב?

בכל תחרות יש קריטריונים, צריכים השחקנים להיות פחות או יותר באותה רמת כח. באגרוף למשל לא מתאגרפים כאשר אחד במשקל 130 ק"ג ואחד במשקל נוצה, אלה בכלל לא נכנסים לזירה., זה לא הוגן! מדוע אם כן יצר הרע נכנס באדם שלוש עשרה שנה לפני יצר הטוב, זה ממש לא הוגן!

 שאלה נוספת:

כאשר שתי קבוצות כדורגל מתחרות על אליפות, הן משחקות במגרש ניטרלי, לא במגרש הבית שלהם וזאת כדי שהמשחק יהיה הוגן.

שואל רבינו בחיי, רבש"ע הבאת אותנו לעולם הזה להלחם עם יצר הרע. האם העולם הזה הוא מגרש  ניטרלי או משחק בית לטובת יצר הרע?

זה הרי ברור שזה משחק בית לטובת יצר הרע, העולם הזה זה המגרש שלו! א"כ כל המשחק שלנו עם יצר הרע בעולם הזה אינו הוגן!

התורה אומרת: כִּי תֵצֵא - לַמִּלְחָמָה. ברגע שאדם יוצא הוא כבר במלחמה.

כאשר אתה נמצא בבית מדרש לומד תורה אתה מרגיש כמו בחממה, מוגן מפני יצר הרע. אבל אם רק תצא החוצה לרחוב ה' ירחם אתה פרוץ, אתה מיד נכשל בשמירת העיניים. אתה מוצא את עצמיך נמצא כאילו בחוף הים, זאת ועוד כהנה וכהנה כל מיני מרעין בישין. אם כן העולם הזה זה מגרש הבית של יצר הרע. לא די שיצר הרע נכנס באדם שלש עשרה שנים קודם יצר הטוב, יש לו גם משחק בית ודורשים מאיתנו לצאת לקרב מולו ולנצח, כלום זה הוגן? זו מלחמה הוגנת?

שאלה נוספת:

גם בעולם החומר זה לא מסתדר.

אדם שרוצה להתנזר מהנאות העולם הזה, לסגף את גופו בתעניות לא לאכול לא לשתות אלא כדי קיומו, זה אפשרי? אחרי שבוע שבועיים הוא יתייבש. ימצא את עצמו בבית רפואה. למה בנשמה זה לא עובד כך? מדוע יהודי שלא מזין את נשמתו ברוחניות לא מתייבש. אתה רואה יהודי ארבעים שנה בלי תפילין, בלי שבת, ארבעים שנה בלי שיעור תורה, בלי תפילה. לא מתייבש ולא כלום, נראה כמו שור הבר! זה הוגן?

אם כן, יצר הרע קיבל שלשה יתרונות על האדם! יתרון ראשון, הוא נכנס באדם ביום לידתו, שלוש עשרה שנה קודם יצר הטוב. יתרון שני, העולם הזה הוא מגרש הבית שלו. יתרון שלישי, אם הוא לא מקבל חומריות, מזון ושתיה, הוא משבית את הגוף מה שאין כן בנשמה שאם לא מזינים אותה ברוחניות היא לא מושפעת?

מסביר רבנו בחיי, הקב"ה אומר לך בני אל תפחד מהיתרונות שיש ליצר הרע עליך. אני נותן בידך נשק לא קונבנציונלי כדי שתוכל לגבור עליו והוא, בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.

כדי שתעריך את כח התורה שיש בידך אני נותן ליצר הרע יתרונות עליך ואתה

אם תדע להעריך את כח התורה שבידך ותכתוש את עצמיך בלימוד התורה, בכוחה אתה תכתוש את יצר הרע ותגמד אותו עד שתזכה ונתנו ה' בידיך ושבית שביו.

הגר"א מסביר מה הפירוש בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. מדוע התורה נקראת תבלין?

כשמבשלים תבשיל של בשר או דגים, עיקר התבשיל הוא הבשר והדגים, לא התבלין, כי אם התבלין הוא העיקר מדוע לא אוכלים תבלינים לבד?

איך יתכן אם כן שהתורה היא רק תבלין, התורה היא עיקר התבשיל, עיקר האוכל?

אומר הגר"א: מה תפקידו של התבלין? תפקיד התבלין זה לנטב את חומרי הגלם שבמטבח לטעם שאתה רוצה. חריף יותר, מלוח יותר.

כך גם היא התורה. תפקיד התורה זה לא לשנות אותך אלא לנתב אותך למסלול הנכון, לכוון אותך לאפיקים חיוביים. יש בך יצרים, דחפים, מידות מגונות, אתה כעסן אוהב לראות דם? לך תהיה שוחט, מוהל.

אתה עקשן? אין בעיה בוא תתעקש על איזה סוגיה בתלמוד, שב תלמד את הסוגייה ותתעקש לא לקום מהכיסא עד שתפרק את הסוגייה לגורמים. וכן על זה הדרך

זה תורת תבלין, תבלין תפקידו הוא לנתב את המאכל לטעם שאתה חפץ. כך גם התורה כשמה כן היא, תורה מלשון הוראה, תורה לך את הדרך.

בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, כשם שכותשים את התבלינים עד דק ורק אז משתמשים בהם כך אם תעסוק בתורה ותכתוש את עצמיך בלימוד גמרא, משנה, והלכה, תזכה לפשוט צורה וללבוש צורה. דומה הדבר לדיאטה, לפני הדיאטה נראה האדם בצורה מסויימת, לאחר שעשה דיאטה נראה אחרת לגמרי. התורה מעדנת את האדם, אדם עם תורה נראה אחרת מאדם בלי תורה.