פרשת ואתחנן: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת השבוע מפי הרב דוד הכהן שליט"א: כולם שואלים נו מה יהיה עם הממשלה החדשה וגזירותיה, אל דאגה, ב"ה הכל יהפך לטובה. האומה היהודית נוצרה כנגד חוקי הטבע, נוסדה בנס גלוי. אברהם אבינו היה בן מאה שנה, שרה עקרה, בת תשעים. ואז דוקא אז, נולד יצחק אבינו. כדי לומר ולהכריז, שהאומה שנוצרה כאן תתקיים בעולם כנגד כל חוקי ההסתברות, תשרוד חרף כל הרדיפות הגזירות וההשמדות: "כל כלי יוצר עלייך לא יצלח".

ומה שנכון לגבי האומה בכללותה, נכון גם לגבי כל יהודי ויהודי. "אין מזל לישראל". אל תסתכלו בהורוסקופ, אל תשאלו מגידי עתידות. וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה: (ירמיה י, ב.) אפילו "חיים, בנים ומזונות" שעליהם אמרו שהם תלויים במזל הרי על ידי תפילה מעומק הלב, תומתק הגזירה וישתנה המזל על ידי צדקה, חסד, מצוות, שמירת שבת, טהרת המשפחה, כשרות, הנחת תפילין כל אלו יחוללו פלאות!

"מאן דיהיב חיי יהיב מזוני" מי שנותן חיים נותן מזונות. אין לנו לחשוש מכל מיני גזירות שונות ומשונות שגוזרים על בני התורה כדי לגרום להם לעזוב את ספסל הלימודים ולהשתלב במעגל העבודה. מאמינים אנו שעם ישראל עם הנצח מאז ולתמיד אך ורק בזכות תורתנו הקדושה ולא ככל הגויים עם ישראל

נסיון הפרנסה הוא נסיון גדול ביותר אך אמונתנו היא שמזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי עד תשרי ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה. הקב"ה זן ומפרנס לכל ושלחנו ערוך לכל והתקין מחיה ומזון לכל בריותיו. ומי שדבק בתורה יהא לבו סמוך ובטוח שהקב"ה לא יעזבהו וימלא  חסרונו

כמה חשיבות גדולה יש ללימוד התורה לשמירה והגנה על העם היהודי.

בפרשת מטות נאמר "וידבר משה אל העם לאמר, החלצו מאתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדיין, אלף למטה אלף למטה, לכל מטות ישראל תשלחו לצבא" מפסוקים אלו ניתן ללמוד עד כמה גדול הוא לימוד התורה. כמה התורה "אגוני מגנא ואצלויה מצלא" שהתורה הקדושה מגינה ומצילה הצלה גדולה ונוראה. שהתורה הקדושה מצווה שכאשר יוצאים לצבא למלחמה, לא מוציאים את כולם.

חייבים חמ"ל (חדר מלחמה) ומהו החמ"ל היהודי? בתי כנסיות ובתי מדרשות. שכנגד כל אלף שיוצאים למלחמה, אלף כנגדם יושבים ועוסקים בתורה הקדושה. ובכך למעשה כל אחד שלומד שומר בתורתו על חייל אחד. וכך ראינו שיצאו למלחמה וניצחו ולא מת ולא נפגע אף אחד במלחמה שזה דבר שנוגד כל היגיון. כמו שכולנו יודעים, וודאי שכזה וכזו תאכל חרב, אין מלחמה בעולם בלי נפגעים משני הצדדים. והנה כאן אומר הכתוב "לא נפקד ממנו איש" פשוט מדהים, כחם של לומדי התורה, הגן בהגנה גדולה ונוראה על הלוחמים, כך שכולם חזרו בריאים ושלמים. מכאן תשובה ניצחת לכל אותם מקטרגים על לומדי התורה ששואלים, מה הם עושים, מה הם מועילים לנו.  קוראים ומכנים להם שמות, פרזיטים, אוכלי חינם, אינם נושאים בנטל.

אבל לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. טח מראות עיניהם, שעיקר השמירה ועיקר ההצלחה בכל לחימה ובכל מבצע תלויים אך ורק בלומדי התורה. כמה שיהיו יותר לומדי תורה, ויותר בעלי תפילה, וכמה שתהיה יותר התמדה בלימוד, תהיה יותר הצלחה ללוחמים, ויותר מפלה לשונאי ישראל. והאמת ראויה שתאמר שבאמת בקרב ליבם של כל אנשי הצבא, בתוך תוכם כולם יודעים את האמת. כולם יודעים שהכל תלוי בתורה, בלימודה, ובגדולי ישראל. והראיה לכך, נראה כל חייל וחייל, כל מפקד וכל קצין בשעת מלחמה ח"ו יבקש מכל יהודי שומר תורה ומצוות, מכל תינוק של בית רבן, בבקשה תילמד להצלחתנו, תתפלל להשי"ת שישמור אותנו, שנזכה לשוב לבתינו, לנשותינו, ולילדנו בריאים ושלמים.

ומי שעוסק בתורה באמת אל לא לחשוש מכלום כי ה' לא יעזבנו. למרות הגזירות בקיצוצים תקציביים ללומדי התורה, לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. ומי שעוסק בתורה באמת ובתמים הקב"ה דואג לו לפרנסתו ולא יחסר לו כל טוב. נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם

סיפר הרב ניסן גולדברג, ר"מ בישיבת 'אור ישראל': "מעשה שהיה לפני כמה שנים בעיר 'פתח תקוה'.

באחת המשפחות הגדולות שהיו רחוקות מתורה ומצוות החל אחד הבנים לעשות תפנית בחייו – הוא נכנס למסגרת של תלמוד תורה בחינוך התורני. היה זה דבר פלא, שכן כל הילדים והבני דודים במשפחתו גדלו במוסדות ממלכתיים שאינם שומרי תורה ומצוות, והמשיכו את דרך הוריהם בחיים של ריחוק מבורא עולם ותורתו.

כיצד זה קרה?... סבו של אותו הנער, אשר זיק של יהדות עדיין מפעם בו, ביקש מבנו (אביו של הנער) שישלח את הילד לבית ספר דתי כדי שיידע לפחות לומר קדיש בבוא היום. האב הסכים, אך התנה מראש שהלימודים בבית הספר הדתי יהיו "רק עד כיתה ה'", ומיד לאחר מכן יעבור הילד לבית ספר ממלכתי, לא דתי על מנת שירכוש לעצמו השכלה גבוהה, ויוכל לפתח קריירה חשובה שתפרנס אותו בעתיד בכבוד.

"אם הוא ימשיך בחינוך התורני וישקיע בלימוד התורה – לא יוכל להסתדר בחיים ולהתפרנס. לכן, אסכים אבא לבקשתך עד כיתה ה' בלבד", כך נימק האב את תנאו.

הילד נשלח למוסד תורני, ושם קיבל חינוך וערכים לשמירת שבת, כיבוד הורים, מעלת לימוד התורה ועבודה על המידות בדרך ארץ. הילד נקשר מאוד לבית הספר ולאווירה החמה והאוהבת השוררת שם, ובעיקר נקשרה נפשו אל אחד המחנכים שהיו בבית הספר, אשר היווה לו אוזן קשבת והרעיף עליו המון חום ואהבה. הבחור צמח ופרח והגיע לדרגות גבוהות במעלות התורה והיראה.

והנה, הגיע הבחור לאמצע כיתה ה'. האב הזכיר לבנו ולכל משפחתו, כי בעוד חודשים ספורים מסתיים התנאי, והרי שהבן יעבור לבית ספר יסודי ממלכתי שיחדיר לו לימודי ליבה ברמה גבוהה, על מנת להכשירו להצלחה בחיים.

הבן, שאומנם היה עדיין צעיר לימים, אמר לאביו כי הוא כל כך מחובר לבורא עולם, ואת ההנאה שיש לו בלימוד התורה הוא לא מוכן להחליף בשום דבר שבעולם.

האב הזדעק ממקומו ואמר: "בשום פנים ואופן לא תמשיך שם. לעולם לא אסכים שהבן שלי יהיה תלוי בכיסם של אחרים. לך וראה כיצד הציבור החרדי שלהם חי בקושי ואינו יודע לפרנס את עצמו".

"אבא יקר", פנה הבן לאביו, "רבים מהורי חבריי הינם אברכים השוקדים על התורה יום שלם ולא חסר להם מאומה. לכולם יש בית משלהם ולא חסר להם אוכל בבית. הם אכן חיים בצניעות, אך בורא עולם הוא הזן ומפרנס כל אדם, ואין הדבר תלוי בכוח ובתבונת האדם.

הרב בשיעור דיבר על כך שלכל אדם בשמיים נקבע טרם ביאתו לעולם אם יהיה עשיר או עני, והשתדלותו היא רק גזירה לעונש של אדם הראשון, אך פרנסתו תגיע בדיוק כפי שנקבע לו בראש השנה, גם אם ישב ויעמול בתורה. ובפרט לומדי התורה, שהם בניו חביביו של בורא עולם, אשר הוא שולח להם פרנסתם בדרך שמיימית כי הם אלו השומרים על תורתו יומם ולילה".

האב שגדל והתחנך כל חייו על 'כוחי ועוצם ידי', וכי רק מי שעובד ומתקדם – חי בכבוד ומצליח, דחה את הדברים בזעם: "אתה רוצה להיות נטל על המשפחה?!... אף אחד לא יעזור לך ואתה תהיה מסכן. העולם הזה לא נחמד כל כך כמו שאתה חושב, אם תלמד לימודי חול ותשקיע – תצליח, ואם לא – תהיה מסכן כל חייך".

שנת הלימודים של כיתה ה' הגיע לסיומה, כשהבן פונה לאביו בדמעות שליש ובתחנונים שישאיר אותו בבית הספר החרדי 'עוד שנה אחת'.

לאחר הפצרות מרובות, נעתר האב לבקשה, תוך שהוא מדגיש: "אני מוכן רק לעוד שנה אחת בלבד, לא יותר מכך!".

אמו של הילד, שהגיעה מבית מסורתי, היתה דווקא מרוצה מאוד מבית הספר החרדי וגילתה שביעות רצון בולטת מצורת החינוך המוענקת לו, ועמדה כל העת לצדו של בנה. היא נהנתה לראות כיצד הוא מכבד אותם, איך הוא לומד בלילה, כששאר בני גילו זרוקים ברחובות ומגיעים בשעות מאוחרות של הלילה.

הדיבור שלו היה נקי ומכובד, וסדר יומו היה מסודר להפליא. הבן המשיך ללמוד ולסיים מסכתות, ונקשר לתורה ולמצוות באהבה גדולה.

אף אחד לא האמין לשמוע שהאב הסכים לבן להאריך את החוזה בעוד שנה נוספת ולאפשר לו ללמוד גם בכיתה ז' בתלמוד תורה. היתה זו הפעם אימו שהתחננה בשביל בנה, שהפך להיות לדוגמא ולמופת של בן תורה במשפחה.

ואז, בסוף כיתה ז' הגיע המאבק הגדול. הבן כבר בגיל 14 ועומד בצומת דרכים: עלייה לישיבה או כניסה לתיכון. זו התחנה האחרונה להיכנס לתיכון ולהשלים את כל אשר החסיר בשנים האחרונות.

האב עמד כאריה שואג שהבן יכנס לתיכון ויפתח את הקריירה המקצועית. הוא לא מוכן לחשוב שהבן שלו יהיה 'נטול השכלה מקצועית' ורעב ללחם כל ימיו.

הבן הצדיק לא זע ולא חת. "אבא יקר, אני כבר בחור בוגר והחלטתי. אין כמו דרך ה' והתורה. בורא עולם שדואג לכולנו כל בוקר לבריאות בכל איברי הגוף, הוא זה הדואג לפרנסה להולכים בדרכו, ומפרנס אותם יום יום בדרך מופלאה, ובעיקר ללומדי התורה הגורמים לו נחת בכל העולמות ומצילים את העולם בזכות הבל פיהם. אני ממשיך לישיבה קדושה גם אם תתנגד. אני מוכן לעזוב את הבית – אם לא תקבל אותי כבחור ישיבה, מפני שאני יודע שזה הדבר הטוב ביותר בשבילי ובשבילך, וביום מן הימים אתה תברך אותי על כל רגע של לימוד תורה, כי רק שתגיע לבית דין של מעלה תבין כמה כבוד והנאה יש לך מכל רגע שהייתי במקום טהור שהרבה וחיזק את התורה הקדושה".

האב רתח וצעק על בנו לעיני המשפחה: "אתה תראה שאתה תהיה מסכן, אני לא יעזור לך ולא יכיר בך. לך ומצידי גם תהיה בסוף אברך שמקבל 1.000 ₪ בחודש וחי בעוני מחפיר כל ימיו".

"אמרתי לך כבר אבא", השיב הבן, "כי הפרנסה של האדם נגזרה משמיים, ואף טרם בריאתו הוכרז אם יהיה עשיר או עני. בוא וראה כמה אברכים גרים בבני ברק, ירושלים ועוד, הלומדים כל חייהם בכולל, וב"ה שהם מסודרים עם דירה נאה משלהם, ומפרנסים את ילדיהם הרבים ומחתנים אותם בכבוד וברוב נחת.

מאיפה זה?... מאוצרו של בורא עולם, הנותן מזון לכל בריותיו".

האב לא יכל יותר וצעק על בנו: "לך מכאן, אתה לא הבן שלי", וגירש אותו מהבית.

הבן סיים את לימודיו בתלמוד תורה בפתח תקוה, ועבר לישיבה קדושה. הוא עבר לגור בפנימייה של הישיבה, והיה מגיע רק בשבתות, למרות שאביו החרים אותו ולא התייחס אליו. הוא הגיע בסוף שבוע והיה מכבד מאוד את הוריו, שר שירי שבת ואומר דברי תורה ומוסר על השולחן.

השנים חלפו, הבן המשיך להתעלות וגדל בתורה, במצוות ובמעשים טובים. כאשר הגיע הבן לשיעור ג' בישיבה לצעירים (קרוב לגיל 18) ועשה חיל בלימודיו בצורה לא רגילה, נפטר סבו של הנער, אבי אביו, זה שבזכותו נכנס בכלל לבית הספר החרדי.

הנער השתתף בהלוויה ומירר בבכי על מות סבו שהכניסו לעולם התורה.

לאחר ההלוויה ניחם הבן את אביו היושב שבעה, ומיד חזר לישיבה ללמוד לעילוי נשמת סבו..

ביום החמישי של ה'שבעה' מקבל הבן טלפון לישיבה. על הקו היה אביו שקרא לו בדחיפות להגיע הביתה.

הבחור נבהל, הרי שכבר כ-4 שנים שאבא לא מדבר איתי ולא מתייחס אליי, ומעולם הוא לא קרא לי ורצה אותי, מה קרה כעת שאבא מבקש שאגיע בדחיפות.

הוא הזדרז לחזור לביתו ולתדהמתו הוא גילה דבר שלא ציפה לו.

מיד כשהגיע לבית אביו, קם האבא מלוא קומתו לכבודו, התנפל עליו בחיבוקים ונשיקות והתפרץ בבכי מלא ברגש וחרטה.

"צדקת, בני, צדקת", קרא בלהט, כשהוא נסער כולו.

ובעוד הבן עומד משתומם, נרגש כולו, לנוכח המראה, מוציא האב מכיסו דף אחד לבן ומבקש מהבן יקיר שלו שיקרא מה כתוב בו.

היתה זו הצוואה של הסבא.

בני המשפחה פתחו אותה ע"י העורך דין כעת, ביום החמישי לשבעה, ומה שהיה כתוב שם הפעים את כל האחים ובני המשפחה.

הסבא היה עשיר גדול בעל קרקעות ונכסים רבים בפתח תקווה וסביבתה. היו אלו נכסים שקנה לפני שנים רבות, וכעת כולם השביחו והיו שווי ערך לעשרות מיליונים.

כולם ידעו על נכסיו הרבים ומתח רב שרר בקרב בני הבית לקראת פתיחת הצוואה, שכן אף אחד לא ידע כיצד חילק הסבא את נכסיו המרובים.

התדהמה הגדולה אחזה בכל הנוכחים למקרא השורות הראשונות של הצוואה, בהן כתב הסבא: "בראשית דבריי, אני קובע בנוכחות עורך דיני, כי 50% מכל שווי נכסיי ביום שאפטר, יהיה שייך בשלימות לנכדי היקר – זה היחיד הלומד תורה בישיבה, המעמיד את העולם בזכות תורתו, ובמידותיו הנאצלות ובמעשיו הטובים, ראוי הוא לרשת חצי מכל נכסיי, אשר היא הזכות הגדולה לנשמתי בעולם האמת, אשר בכח תורתו ישפיע טוב עליי ועל נשמתי", ורק אחר כך חילק בין כל האחים והקרובים את שאר ירושתו שנאמדה בכמה מיליונים.

אביו של הנער בכה ללא הפוגה ואמר לבנו: "בורא עולם הראה לי כי מי שמתמסר ללימוד התורה – אין לו דאגות פרנסה. ה' יתברך מפרנס אותו בעצמו, מפני שהוא הסיר את כל עמלו בעולם לכבוד ה', אזי גם ה' מסיר את כל דאגות העולם למענו.

אמנם למדתי זאת בדרך הקשה, תוך מריבות וסכסוכים איתך, אך משנוכחתי בכך, אני מודה ומתוודה: "טעיתי, וה' הטוב יכפר בעדי. ומעתה – כל מה שתרצה, אעשה למענך.

החינוך שלך גורם לי נחת, התורה שלך גורמת לי נחת – המשך בדרכך ותלמד גם אותי ללמוד", סיים האב.

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו לא רק פיזית אלא גם רוחנית. בכל הדורות ניסו לבטל את התורה הקדושה ומצוותיה, אשר הם הסמל והיסוד לקיומו של עם ישראל והם אלו שגרמו לעם שלנו לשרוד במשך כל הדורות, והקשה מכולם כאשר מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו, כאשר הנלחמים בתורה ובמצוות הם חלק מעם ישראל, אך אל תירא ואל תחת, כי עמך ה' אלוקיך בכל אשר תלך. הקב"ה מצילנו ויצילנו מידם.

כל אלו שנלחמו נגד התורה ולומדיה חלפו עברו מהעולם ואילו עם ישראל והתורה ולומדיה חיים וקיימים לנצח נצחים מאז ולתמיד

נמשיך ונעסוק בתורה יומם ולילה וב"ה נזכה ל"אורך ימים בימינה, ובשמאלה עושר וכבוד" אמן ואמן