יום האישה בשנת 2022

מספרים את סיפורה של בת מתתיהו, שסירבה לציית לגזרות היווניות של "חוק הלילה הראשון". (נשים יהודיות, בליל כלולותיהן, נמסרו לשליט או למפקדיו).  בליל כלולותיה היא קרעה את בגדי הכלולות, עמדה עירומה וקראה לאורחי חתונתה להגן עליה. חמשת אחיה המכבים רצו לשרוף אותה מתוך פחד שמרדנותה תיוודע לשלטונות אך היא הצליחה לרתום אותם לפעולה וכך פרץ, בעצם, מרד חנוכה.

הסיפור הזה נעלם מהמסורת בת ימינו. לא לומדים עליו בגנים ובבתי הספר, לא שרים עליו שירים ובטח לא מציגים אותו בהצגות חנוכה. קל לנו יותר לעכל אלימות שגרתית, של רעים מול טובים, רבים מול מעטים, הרג ודם בכלי נשק מוכרים. הרבה יותר קשה לתת קול ושם לאלימות מינית. אלימות קשה לא פחות, אבל הרבה פחות הרואית, אלימות מושתקת.

במקור העתיק שמה אינו מופיע, יתכן שהשם "חנה" נגזר משם החג "חנוכה" והשם "יהודית" נגזר משם אחיה המפורסם "יהודה". יש הטוענים שאלו שתי נשים, ויש הסוברים שמדובר בסיפור מוצפן המספר על אישה אחת: בת מתתיהו.

גם רש"י מזכיר את גזרת היוונים, "להיבעל לטפסר" והרמב"ם מדבר, אף הוא, על הלכות "תבעל להגמון תחילה". ב"מדרש מעשה חנוכה" נאמר "והיו יונים מתעללות בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול". לפי "אוצר המדרשים" מימי הביניים, מרד המכבים נולד בגלל אחותם.

בת מתתיהו בחרה שלא לשתוק. היא עשתה את המעשה הכי נועז שיכולה הייתה להעלות בדעתה. היא ידעה שהבושה צריכה להיות נחלתו של התוקף, לא שלה. ובזכות העובדה שהצליחה לגייס דווקא גברים למאבק הנשי שלה, נולד המרד.

חוה הירש, תושבת גן יבנה, שיתפה אותנו כשכתבה במילותיה את ה"מכתב שלא נשלח":

"נינה אהובה שלי.

היום, את נישאת לבחיר ליבך, וזהו היום המאושר בחייך.

 רציתי לספר לך, שיום כלולותיי, היה העצוב בחיי. היוונים גזרו עלינו גזירות אכזריות, אך האכזרית ביותר, היתה הגזירה של ההגמון היווני. כל כלה היתה צריכה להגיע לארמונו יום כלולותיה, ורק אחרי שביצע בה את זממו/בעל אותה (בחרי את הנוסח שמתאים לך), היא היתה ממשיכה לטקס החתונה, לצד בעלה הנבחר.

יום הכלולות שלי הגיע. תהלוכה מפוארת במיוחד, מלווה בתופים ובמחולות, הובילה אותי לארמון ההגמון. עם כל צעד שצעדתי, הרגשתי איך אני מתמלאת זעם וחלחלה על הזוועה שצפויה לי בעוד זמן קצר. אני לא יודעת מהיכן שאבתי את האומץ... אבל החלטתי, שלי זה לא יקרה!

רגליי נעצרו, וידי קרעו את השמלה מעל גופי. נשארתי עירומה כביום היוולדי. התהלוכה נעצרה, ההלם השתלט על כולם. ראשון להתאושש היה אחי, יהודה המכבי. ראיתי על פניו, איך הזעם תופס את מקום ההלם. הוא רצה להרוג אותי, מהבושה ומהפחד מפני היוונים.

יהודה הושיט יד לתפוס את ידי, ולגרור אותי מהמקום. לקחתי את ידי לאחור במהירות וצעקתי עליו, שהוא פחדן, מוג לב, צבוע, וכך גם כל הגברים בישראל.

 הם כולם יודעים, שבעוד רגע עומדים לרצוח את גופי ואת נשמתי, אך הם לא עושים דבר.

יהודה השפיל את מבטו והבין כי יש להפסיק את מעשה הזוועה. אלתרו כסות  לגופי, והתהלוכה המשיכה לכיוון הארמון לקול התופים והמחולות.

הגענו לארמון ההגמון. השומרים לא חשדו במאום. להיפך, הם הבינו, שלפי גודל התהלוכה, הכלה מכובדת ביותר, ושמחתם היתה כפולה.

יהודה, שמעון ויהונתן פרצו לארמון, רצחו את השומרים, ואת ההגמון. שלוש וחצי שנים של מעשה זוועה בבנות ישראל, תם. המרד ביוונים פרץ.

אוהבת ומאחלת לך ולכל בנות ישראל אושר ואהבה לדורות.

ממני סבתא רבא: בת מתתיהו."

יש הטוענים שהסיפור לא קרה מעולם, לא אנו לשפוט. הדגש בסיפור, לכבוד יום האישה 2022, הוא על העוצמה של אישה אחת אמיצה מול כולם.