מדוע השופטת דחתה את הבקשה לתשלום מזונות שדרשה האם על הילד המשותף בן ה7?

במרץ 2021 הגישה הגישה אם  תביעת מזונות נגד הגרוש שלה ואב לבנם המשותף בן ה7 .

לטענתה, המשפחה התגוררה תחת קורת גג אחת עד שהאב הורחק מהבית בעקבות אירוע אלימות שנקט כלפיה.

היא דרשה - 3,880 שקל בחודש ופירטה את צורכי הקטין ובין היתר טענה כי הוא זקוק ל-1,100 שקל בחודש עבור כלכלה, 300 שקל להיגיינה ותספורת, 400 שקל להנעלה והלבשה, 80 שקל ביטוח רפואי, 200 שקל בילוי ובידור ו-100 שקל נסיעות. לדבריה, הילד צורך שמפו, סבון וקרמים מיוחדים וכי רק עבור רכישת פיצה בשבילו היא משלמת 70 שקל בשבוע.

האב טען כי לאור גילו של הילד, הדין החל על מזונותיו וחלוקת זמני השהות בין הצדדים, יש לקבוע כי כל אחד מההורים יישא בהוצאות כשהילד שוהה עמו, תוך חיוב הצדדים לשאת בחלוקה שווה ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות והוצאות החינוך.

הוא הכחיש שנקט באלימות כלפי האם וטען כי ההיפך הוא הנכון. הוא הוסיף כי הוא מתגורר בחוסר נוחות של ממש בבית הוריו ובכוונתו לצאת מביתם ולשכור דירה עבורו ועבור הילד. ביחס לסכום המזונות שנתבע טען כי הוא גבוה ומופרז וכי לנוכח זמני השהות השווים יש לדחות את התביעה.

השופטת עפרה גיא הזכירה שביולי 2017 נפל דבר בישראל ובהלכה תקדימית (בע"מ 919/15) נקבע כי החל מגיל 6 ועד 15 חבים שני ההורים לשאת במזונות ילדיהם הקטינים.

היא העמידה את צורכי הקטין (ללא מדור) על 1,100 שקל בחודש (כלכלה – 800 שקל; היגיינה – 100 שקל; הנעלה והלבשה – 150 שקל וביטוח רפואי – 50 שקל). בתוספת מדור העמידה השופטת את הוצאות הקטין כל סכום של 2,770 שקל בחודש.

היא הוסיפה כי לצדדים נקבעה אחריות הורית שווה ביחס לילד והוא שוהה עם אמו 57% מהזמן לעומת 43% אצל האב. לאור זאת, ובהתחשב בפערים שבהכנסות הצדדים (9,300 שקל לאם לעומת 8,000 שקל לאב) פסקה השופטת כי חלקו של האב במזונות עומד על 1,280 שקל בחודש וחלקה של האם עומד על 1,490 שקל בחודש.

בהתאם לחלוקת זמני השהות השופטת קבעה שהאב נושא במזונות הקטין בפועל בסך של 1,191 שקל בחודש כך שנוצר פער של 89 שקל לחובתו. היא פסקה שהפער הזניח שנוצר יכוסה מתוך קצבת הילדים המשתלמת עבור הקטין ומועברת לידי האם.