חדש בקולנוע: "נמל בית" ו"בן גוריון – אפילוג"

 מאת: ליהיא גלמן רם

נמל בית (ישראל, 2016)

אהרון אביטן, ימאי קשוח, שב הביתה לאשדוד אחר 30 שנה בים. רוצה מאד לשקם את יחסיו עם בתו ולחיות לצד אמו ונכדתו. הוא מתמנה למנהל מחלקת הים בנמל, שוקע בעבודה, ומנסה להיות אבא ובן וסבא טוב משהיה אחרי שנים של ריחוק פיסי ורגשי. אפילו אהבה הוא מוצא, ילנה - מוכסת נמל יפה שחיצוניותה מסתירה אישה נחושה ושורדת בכל מחיר. אבל לצד הרצון העז לחיות סופסוף חיי משפחה ורגש אהרון נחוש גם לפעול בנמל עם אותם עקרונות ברזל שהנחו אותו בים. ומהיום הראשון הוא מוביל בו קו חד של אמינות ומקצועיות. רק שמהר הוא מגלה שהנמל, ככל חיי היבשה, הוא זירה מורכבת של מאבקים ואינטרס ואגו, לצד גילויים יפים של סולידריות וחום ואכפתיות לכל עובד, גם אם סרח.
אהרון, 'זאב בודד' של שחור ולבן, לא בנוי לפשרות ולוויתורים שמחייב תפקידו. לכן העימות עם רחמים אזולאי - ראש הוועד והאיש החזק ברציפי הנמל - בלתי נמנע. אזולאי אמנם איש עבודה המסור לנמל כמו אהרון, אך הוא גם מנהיג עובדים ברוטאלי שמצפצף על נהלים וסדר ופועל בכל דרך להיטיב עם עובדיו ונגד יריביו. העימות שפורץ ביניהם, סוחף ומטלטל את כל הנמל, וגם פוגע ומפלג את משפחתו של אהרון, שכל כך רצה לקרב ולפייס.
"נמל בית" היא דרמה אנושית ספוגת שמש ויצרים על הרצון להשתייך והכמיהה לבנות בית על קרקע לא יציבה.

תסריט: שלמה אפרתי וארז תדמור, בימוי: ארז תדמור, שחקנים: יורם חטב, שמיל בן ארי,
אנה דוברוביצקי, לירון בן שלוש, יעקב זדה דניאל, שרון אלכסנדר, לירון לבו, דליה בגר, אייל רוזאלס, אייל סלמה, אודי פרסי, שלום שמואלוב.

בן גוריון – אפילוג (ישראל, 2016)

במעמקי הארכיון נמצאו גלגלי פילם 35 מ"מ ובהם ראיון מצולם בן שש שעות, שמעולם לא הוקרן, עם דוד בן־גוריון, אחד המנהיגים הגדולים בהיסטוריה המודרנית. השנה היא 1968, בן־גוריון כבר בן 82, חמש שנים לפני מותו וחמש שנים לאחר שהתפטר במפתיע מראשות ממשלת ישראל. זהו העשור שבו מצא עצמו מחוץ למערכת הפוליטית; הוא חי בבדידות בביתו בשדה בוקר, התבונן מבחוץ על היישוב והמדינה, ערך לעצמו חשבון נפש והביע דעתו על המתרחש סביבו ועל עתיד האומה. על רקע התקופה הנוכחית, המזמנת החלטות הרות גורל בנוגע לעתידה של מדינת ישראל, מציע חזונו של בן־גוריון תובנה ברורה, מפתיעה ורלבנטית לימינו אנו.

תסריט ובימוי: יריב מוזר.