הטור השבועי של דן וקנין: "שיר השרירים אשר לשמשון"

שיר השרירים אשר לשמשון - דן וקנין

[שופטים פרק יג עד פרק יז.]

''ובני ישראל עשו הרע בעיני אלוהים''

והוא הבין שהם לא ככל הגויים.

''ויתנם ה' ביד פלישתים ארבעים שנה''

כי לחוטאים כאלה אכן מגיעה מנה.

ובתוך כל המהומה של חטאים ורוע,

הסתובב לו איש אחד ושמו מנוח.

הוא נשא לאשה -עקרה שטרם ילדה

וזאת בדיוק תחילתה של האגדה.

יום אחד והאשה עובדת בשדה הפלחה,

הופיע מלאך ה' ואמר לה ככה:

''תשמעי גברת מנוח, רצוי שתדעי,

כי בעוד שנה בדיוק תהרי ותלדי.''

מיהרה האשה בריצה בכל הכוח

והכל סיפרה לבעלה, הלא הוא מנוח.

''ותלד האשה בן ותקרא שמו שמשון''

ולבעלה קרצה ואמרה: ''זה רק הראשון.''

גדל שמשון והיה לפרא ובריון,

נלחם בכולם בלי מגן ושריון.

כל יום הלך לאימון במכון הכוח

כי דגל ביתרון השרירים על המוח.

הרים משקולות ואכל מנות חמות

וגם גידל וטיפח את הצמות.

פיתח את הגוף וזכה ב''מר ישראל'',

ונרשם לתחרות האזורית של בני ישמעאל.

מדי  פעם לקח חופשה ויצא לשוח,

וטייל בטבע לפחות אחת לשבוע.

ויום אחד בעודו מטייל לתומו,

נתקל בכפיר אריות שעמד מולו.

לאריה כידוע יש  טפרים ושיניים

ולשמשון ככתוב, אין כלום בידיים.

''ותצלח עליו רוח ה' וישסעו כגדי'',

ומאחת השיניים עשה לעצמו תליון ועדי.

עבר חודש והגווייה הפכה לכוורת,

אותה הגברת בשינוי של אדרת.

רדה שמשונינו הדבש ונתן להורים,

טעם ואמר: ''זה חרא מתוק של דבורים.''

''וירא שמשון בתמנתה את בת הפלישתים'

ולאביה פנה ברגש ובסערת חושים :

''הבת שלך מדהימה ועליה נדלקתי,

בבקשה, תגיד לי כן, ומיד לקחתי.''!

כרע שמשון ברך לפני הפלישתית

ודיבר איתה ברוך ובנימה אישית.

אחר כך הקריא לגברת כמה שירים

וליתר שכנוע הראה לה את השרירים.

מחאה הנערה כף וקראה: ''הו שימשי,

אם אתה באמת רוצה להיות בעלי ואישי

ואם אני כדבריך האחת והיחידה,

אתה מוכרח לגלות לי את פתרון החידה.''

גילה לה שמשון סודו והאשה הלשינה,

וכך נגלה הסוד בכל פלשתינה.

כעס שמשון ''ויכה מהם שלושים'',

עשרה חיילים ועשרים פרשים.

אחר כך תפס שלוש מאות שועלים,

ושילח אותם לחופשי כלפידים בוערים.

דהרו השועלים כחץ בוער מקשת,

וחיש קל הבעירו את כל השדות בפלשת.

רגזו הפלישתים ולא הצליחו לישון,

שאפו לנקמה וחיפשו את שמשון.

אך כרגיל, שמשון גבר עליהם חיש,

והכה בלחי החמור בערך אלף איש.

''וילך שמשון עזתה ויראה אשה זונה'',

אחותה של רחב, ההיא, אך קצת שונה.

הראה לה שמשון את עצמו, כזית,

והיא מלמלה: ''חבוב, זה על חשבון הבית.''

אחר כך נדלק שמשון על אחת דלילה,

לא הבין התמים שהיא סתם שרלילה.

אהבו בשניים, מין ,אוכל ומנגינה,

על הגג, בחדרים וגם בגינה.

החליפו ביניהם נוזלים ולצון,

והראו כי אין דבר העומד בפני הרצון.

נשבע לה שמשון: ''אם אשכחך דלילי''

והיא חייכה : ''אני לך ואתה לי.''

שרו שניהם: ''והיא שעמדה לנו'',

וכשסיימו נאנחו: הנה אנחנו, באנו!''.

ביקש שמשון: ''הראי לי את התרגיל ההודי,

וכאשר נסיים, אגלה לך את סודי.''

וכשגמר שמשון והסכים קצת לישון,

צעקה דלילה: ''שמשים עליך פלישתון''!

''אופס, סליחה, נכשלתי בלשון,

רציתי לומר : פלישתים עליך שמשון.''!.

התעורר שמשון בלי שיער ובלי כוח,

נרגעו הפלישתים והרגישו בנוח.

נלקח שמשון עזתה אסור בנחושתיים,

עיוור, בלי חולצה ובלי משקפיים.

צעקו כולם: ''נתן האל את שמשון בידינו,

נציבהו במקדש ותחזינה עינינו.''

''ויעמידו אותו איתן בין העמודים'',

הגישו כיבוד  ואירגנו ערב ריקודים.

עמד שמשון נכלם בין העמודים,

עיוור ומושפל ובלי ידידים.

הפעיל השרירים דחף והזיע,

אך העמודים ניצבו דום וללא זיע.

''והמקדש מלא האנשים והנשים,

ושמה איתם כל סרני פלישתים.

ועל הגג שלושת אלפים איש ואישה'',

ושמשון למטה כמעט מת מבושה.

צעק שמשון: ''אלוהים תן לי כוח"!

אתה זוכר אותי, אני הבן של מנוח.

אתה  זה שעשה ממני עבאדיי,

ועכשיו אני רק רוצה למות ודי.''!

וילפות שמשון את שני העמודים'',

וסביבו נערים צוחקים מתגודדים.

''ויאמר :תמות נפשי עם פלישתים'',

דחף,הפיל וקבר במקדש את כל האנשים.

''ויפול הבית כולו על כל העם'',

ושמשון ידע כי למותו יש טעם.

בכו פלישתים :''הנה מוטלות גופותינו'',

ושמשון מלמל: ''טוב למות בעד ארצנו''

זה היה הסיפור על שמשון בנו של מנוח,

שחשב כי על הכול יענה הכוח.

תמיד פיספס ודפק את העסק,

כי הגיב ופעל רק לפי החשק.