להיות אמא: לא לומדת אף פעם

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('d2171de7-df96-435a-ab24-052e43dc5dde','/dyncontent/2024/9/8/f8053b85-55cb-4af9-8eac-2efc831f016b.jpg',18411,'בלו אייס אייטם כתבה ',525,78,true,37806,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('d2171de7-df96-435a-ab24-052e43dc5dde','/dyncontent/2024/11/3/df0fd569-76a9-4891-804e-67058dd74b58.jpg',18639,'קיבוץ השלושה אייטם כתבה ',525,78,true,37806,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('d2171de7-df96-435a-ab24-052e43dc5dde','/dyncontent/2024/8/7/5067193b-26d8-471b-8cdb-027b2ddffd67.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,37806,'Image','');},15]]);})

שנת הלימודים מתקרבת וההחלטה לצמצם השנה בקניית קלמרים, עפרונות, תיקיות ומחדדים שוב נמחקה לה

 

השנה הצהרתי: לא צריך לקנות להם הרבה דברים לבית ספר. זהו, הם גדלו, אחד עולה לכיתה י"ב והשני לכיתה ז'. ילקוט יש משנה שעברה.

"זה נראה מעולה", אמרתי להם בביטחון והתעלמתי מהקרעים בצדדים. "תשתמש בקלמר משנה שעברה", הצעתי בהחלטיות והתעלמתי מהקול שלו שאמר "אבל הוא הלך לי לאיבוד".

גם הסברתי להם שיומן זה מיותר כי אפשר לרשום הכל בנייד. "אבל המורה לא מרשה".

המחשה: shutterstock

תקלה מספר 1 - הכניעה: החלטתי בסופו של דבר ללכת איתם ולקנות.

תקלה מספר 2 - ההצעה: הקשבתי להמלצה של הקטן ללכת למקום שיש בו הכל כולל הכל ובמחיר שפוי.

תקלה מספר 3 - צפוף פה: במקום שהגענו אליו אין אפילו חניה. בדיוק הרמז העבה שהיינו צריכים כדי להבין שהמקום עמוס לעייפה וכיף זה כבר לא הולך להיות, אבל צריך לגמור עם המטלה הזו וכאן אמרו שהכל בזול.

תקלה מספר 4 - רעשי רקע: "מהר", אמרתי להם, והפעלתי את הסטופר. תוך כדי כך נזכרתי שהורים וילדים בחופש הגדול זו תקלה בפני עצמה עם המון סעיפים, שמביאה איתה צעקות, הימרחויות על המרצפות, ויכוחים על אופי הכריכה של היומן ואמהות שמדברות בטון חלש תוך שימוש בצמד המילים: "מה חמוד", כשהן מושכות את האות ד' עד הסוף המר.

תקלה מספר 5 - מחוגה: לא באתי עם רשימה, מה שמיד הוליד שאלות כמו "צריך מחוגה?", עם מענה של "לא זוכר". אז שמנו בעגלה מחוגה. שיהיה. מה יקרה כבר אם תהיה עוד מחוגה בבית?

תקלה מספר 6 - אופי ועובי: ילדים מבינים בעובי הדפים במחברת, ומתעקשים על אלה עם הדפים העבים, וכן הן ממש במקרה גם היקרות. טוב, נתפשר, בכל זאת אני מגדלת אותם עם עקרונות של איכות.

תקלה מספר 7 - חולשה נוסטלגית: מה שהיה בסמוך למחברות - מכשירי כתיבה בצבעים וצורות מפתים שהזכירו לי את הילדות ואין שום סיכוי בעולם שיהיה לי בהם שימוש, כמו למשל מחדד שולחני או חולץ סיכות. אבל נקנה, אולי נצטרך לחלץ איזו סיכה. וקנינו גם סיכות ומהדק, ומלא עפרונות למחדד המיוחד בצורת קוף.

תקלה מספר 8 - ילקוטים: אז מה, את כל החדש הזה לא נאגד בתוך אריזה של ילקוט חדש? אבל על זה התעקשתי שלא.

תקלה מספר 9 - רגשות אשם: "אבל אמא, זו השנה האחרונה שלי בבית ספר". "אבל אמא אני עולה לחטיבה". בסדר. נקנה ילקוטים. שיהיה, מה כבר יכול לקרות אם נקנה עוד ילקוט, כמה זה כבר יכול לעלות? מה, 400 שקל? תקנו אחד ותתחלקו. אבל אמא... פרצופים, ידיים על החזה.

תקלה מספר 10 - חוסר חוט שדרה: אמא לא עמדה במילה שלה וקנתה להם ילקוטים חדשים.

תקלה מספר 11 - העגלה המלאה: הגיע הרגע שהצעתי לעשות סדר ולראות מה חסר, או לא בטוח שלקחנו, והסתכלנו על העגלה שגלשה. לא נורא, חלי אמרה שזול כאן, וכבר נגמור עם זה לכל השנה.

תקלה מספר 12 - החשבון: הקופאית חייכה אליי עם מלא שיניים וכוונות טובות למכור לי בטריות בעשרה שקלים כי החשבון יצא גדול, "בסך הכל 1,700 שקל".

"כמההה? לא, אין לי צורך בבטריות. שמעתם? זו הפעם האחרונה שאתם באים איתי לקניות".

---------------------

יש לכם סקופ? מצאתם טעות בכתבה? לחצו כאן להתחיל איתנו צ'אט בוואטספ 

--------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים שמגיעים לידינו. אם זיהיתם באתר צילום בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות הקישור כאן



 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה