בסיס הדלק הנטוש - תוך שלושה חודשים יחלו עבודות ההריסה

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('33e0ea69-5ead-47df-865e-a6ae9fa8e6a7','/dyncontent/2024/9/8/f8053b85-55cb-4af9-8eac-2efc831f016b.jpg',18411,'בלו אייס אייטם כתבה ',525,78,true,26322,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('33e0ea69-5ead-47df-865e-a6ae9fa8e6a7','/dyncontent/2024/11/3/df0fd569-76a9-4891-804e-67058dd74b58.jpg',18639,'קיבוץ השלושה אייטם כתבה ',525,78,true,26322,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('33e0ea69-5ead-47df-865e-a6ae9fa8e6a7','/dyncontent/2024/8/7/5067193b-26d8-471b-8cdb-027b2ddffd67.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,26322,'Image','');},15]]);})

המקום נראה כמו לקוח מסרט אפוקליפטי. בדומה לישוב רפאים שהתרוקן מיושביו. המחסנים והמבנים עם גגות האסבסט, המשטחים הפנויים והכיתוב "אסור לעשן", מעידים שפעם זה היה מחנה צבאי חי ונושם. בעוד שלושה חודשים יתחילו פה עבודות הריסת הבסיס, שלא אחת דווח על תחלואת חיילים ששירתו בו

בסיס הדלק באשדוד הוא אחד מהבסיסים הללו. בשונה ממרבית האחרים, שהקרקע שעליה הם יושבים, תופשר למגורים, כאן השימוש יישאר תעשייתי. מדובר, אחרי הכל, בבסיס קטן, אפילו קטנטן במושגים צבאיים, 76 דונם סך הכל, שתחומים בין בתי הזיקוק ממערב למתקני "פי גלילות" ממזרח.

"שירתתי כאן תקופה קצרה כראשת מדור לוגיסטיקה לקראת סגירת הבסיס, הנה, פה היה המשרד שלי", אומרת רב-סרן גלית יוסף, בזמן סיור בשטח הבסיס הנטוש.

כיום, יוסף עומדת בראש מדור העברת מחנות בצה"ל לידי המדינה. בתוקף תפקידה היא אחראית על הריסה ופינוי של בסיסים שהצבא ומשרד הביטחון החליטו שאין בהם יותר צורך, או שיועברו למקומות אחרים: שדה דב, סירקין, צריפין, תל השומר, טירה, בית דגן ואחרים.

"בסיס הדלק באשדוד נסגר לפני יותר מעשור, כשהזרז היה הזיהום הסביבתי. הסגירה הקשתה עלינו גם בלחימה מאז". 

סגרו פה גם בגלל דיווחים על תחלואה של חיילים, נכון?

"גם, היו דו"חות כאלה ואחרים, אי אפשר להתעלם מהמיקום בלב אזור של מפעלים ומסופי דלקים".

מה הלו"ז לפינוי?

"נבחר קבלן הריסה. הוא יחל לעבוד בתוך שלושה חודשים ומתחילת העבודה יקחו עוד שלושה חודשים בערך, עד שהשטח יהיה נקי. כל המבנים ייעלמו, גם האספלט, הכל. הקרקע תוחזר לקדמותה".

לאחר מכן השטח יוחזר לרשות מקרקעי ישראל והמשימה הבאה תהיה לטפל בקרקע המזוהמת שספגה שמנים ודלקים למיניהם במשך עשרות שנים.

שירתו פה הרבה חבר'ה מאשדוד והסביבה, גם שחקני כדורגל. הייתה פה משמעת?

"בטח! נכון שזה היה בסיס פתוח, אבל הייתה פה משמעת ברזל. הרס"ר פה מאוד הקפיד שכולם יגיעו מדוגמים. לי קראו 'המפקדת', לא בשמי הפרטי".

אז מה, יש מי שאוהבת לבנות ואת – הורסת?

"היא אישה בונה", אומר טלקר והיא צוחקת. "כן, מריצים עליי דאחקות", מודה יוסף. "הנה, מאז שנכנסתי לתפקיד, ראש פינה בינוי הרוס, חלק ממתחמי צריפין הרוסים וזאת רק ההתחלה". בעבר, להבדיל, היא דווקא שירתה במערך שאמון על פיתוח ובניה.

את אוהבת את התפקיד?

"מאוד, אני רק חצי שנה בערך בתפקיד והוא מאוד מעניין. בסיס הדלק הוא קטן אבל יש מחנות ענקיים, אלה פרויקטי דגל. במקומם החיילים מקבלים בסיסים חדישים ועם תשתיות טובות יותר. ויש גם היבט של התייעלות".

רבים מהבסיסים שמפונים, מועברים לקריות החדשות שצה"ל מקים בנגב, אך לא כולם. "שדה דב, למשל, מתפנה לחצור".

אז בעצם בגללך לך ולשכנייך בגן יבנה יהיה יותר רעש ממטוסים?

"נכון, אבל כשאתה גדל באזור כזה, אתה כבר רגיל".

יש באזורנו עוד בסיסים שצפויים להתפנות?

"יש לדוגמא בחפץ חיים שני מחנות שאחד מהם נטוש. בתפקידי הקודם בנושא התייעלות בארנונה, סקרתי את כל בסיסי צה"ל שעליהם אנחנו משלמים ארנונה והבסיס הזה הוא אחד מהם. הוא סגור ונטוש ועדיין משלמים עבורו. והוא לא היחיד".

על בסיס הדלק באשדוד משלמים 12 שנים מאז שנעזב לקופה של עיריית אשדוד?

"שילמו, כן, במשך שנים, אבל הפסיקו לשלם, עזוב".

כמה?

"יש עוד בסיסים באזור שנסגרו מזמן ועדיין משלמים עליהם או על קטעים מתוכם ארנונה".

כמה ארנונה משלם הצבא או משרד הביטחון לרשויות המקומיות בארץ עבור בסיסים שכבר אינם חיים וקיימים?

"סכומים גדולים, מגיעים לעשרות מיליוני שקלים בשנה".

על בסיסים נטושים, שכבר אינם פועלים?

"כן".

אז בעצם זה כסף שעובר מכיס אחד, של הצבא, לידי השלטון המקומי?

נכון, זה לא פשוט. אבל אם תסתכל, תראה שבפרויקט הזה כבר חסכנו הרבה מיליוני שקלים ועוד נחסוך יותר".

אפרופו שקלים, בעודנו מטיילים בתוך הבסיס, אנחנו מבחינים במבנה עם השלט הנכסף "שקלית" וכמעט מייד בא החשק לגשת ולראות מה יש לשקמיסט להציע לנו.

אבל השקם סגור וגם בחדר האוכל לידו כבר ממן אין אוכל. בעיקר יש אבק. בגדר ההקפית הסמוכה נפער חור.

שנים המקום עומד שומם. היו מקרים שהומלסים ניסו להיכנס למבנים הללו?

"כן ולפעמים גם הצליחו. פתחו חור בגדר ונכנסו. זאת אחת הסיבות הנוספות לצורך בהריסה ופינוי של בסיסים כאלה – הם עלולים להוות מפגע בטיחותי".

 

גלית, שמתגוררת בגן יבנה, היא ילידת המקום (בת 41). בת למשפחת שטיין, מוותיקות המקום. אביה, יואל שטיין נחשב לתינוק הראשון של שכונת הוותיקים ב'רמת השניים', בשנותיה הראשונות של המושבה. הוא ואימה של גלית, לונה, הם פעילי ציבור מוכרים בישוב.

היא נשואה למוטי, עורך דין פלילי והם הורים לארבעה: יהב, הבכורה, בת 15, שוחרת חיל תקשוב, על מדים, לומדת הנדסת תוכנה וסייבר באורט רבין, רקדנית וזמרת. "זה מאבא שלה, כמו שהוא אוהב להופיע בבתי משפט, היא אוהבת להופיע על הבמה", אומרת האם הגאה. הבן הבא בתור הוא סער שחגג לא מזמן בר מצוה. לומדת בכיתה ח' ברבין, אחריו שחף, בת 10, לומדת בבן גוריון, "זה בית הספר הראשון בגן יבנה, שבו גם אני וגם אבא שלי למדנו". והקטנה, אגם, בת 3 וחצי, ש"מכניסה הרבה פלפל הביתה".

במשך 23 שנותיה בצבא מילאה תפקידים רבים ומגוונים. "אבל ה-תפקיד שלי היה במסגרת חיל הרפואה. אלו היו שנות ה-90 המאוחרות. נשלחתי לקוסובו. הייתי חודש ימים במחנה פליטים בזמן מלחמת האזרחים שם. זאת החויה המשמעותית ביותר בכל השירות שלי. הייתה לי הזכות להשתתף בהצלת חיים ובלידות. עוד לא הייתי אמא אז. וזאת חויה מעצבת. מאוד. ניהלתי משא ומתן עם כוחות נאט"ו. היה מרתק".

את אוהבת את הצבא?

"מאוד. התפקיד הבא הכי משמעותי שלי היה מפקדת בסיס דלק חצרי0. לא פשוט, אבל מעניין, מאתגר ומספק. 100 חיילים ואנשי קבע וטלקר, כמובן". טלקר הוא אזרח עובד צה"ל, תושב אשדוד שמכיר את גלית שנים רבות ודרכיהם הצטלבו שוב ושוב. הם גם שרתו יחד בבסיס באשדוד.

"ההורים שלי הם העוגן שלי. הם גידלו את הילדים. אנחנו גרים קרוב אליהם. השרות שלי לא יכול היה להתקיים לולא הוריי. כשאני מביאה ילד לעולם, אני שואלת אם אפשר להביא עוד אחד. אנחנו חייבים להם המון".

את ג'ינג'ית טיפוסית?

"מאוד. אני פלפל, קופצנית ועוד לא ראית אותי מתעצבנת", היא צוחקת.

מה יכול להרתיח אותך?

"חוסר צדק וכשמשקרים לי. אני לא יכולה לעבור עליהם לסדר היום".

תחביבים יש לך?

"כן, אני אוהבת לעשות ספורט. לפני הצבא הייתי מדריכת סנפלינג. היום אני אוהבת ללכת, לרוץ, לעשות עיצוב, כל מה שאני יכולה. עברתי ניתוח כריתת דיסק עקב עומס, כשפיקדתי על הבסיס. אני עדיין סובלת מכאבי גב ומטופלת בעזרת זריקות חדשניות. התחלתי עם פרופיל 97 ועכשיו אני פרופיל 21, אבל אני עושה הכל".

את מוטי היא מכירה 19 שנה. אחיו היה בצבא והגיע לקורס. גלית לימדה אותו ואת חבריו מתמטיקה. הוא הציע לה להיפגש עם מוטי. "לא רציתי אבל השתכנעתי. נפגשנו בקפה 'אפרופו' ברחובות ומאז אנחנו יחד".

כשאת סוגרת מקום כזה, מבחינתך זאת עוד משימה, או שקצת צובט בלב?

"קצת צובט בלב, בטח. גם את צריפין שבו שירתתי, אני צריכה להרוס, מה לעשות. עכשיו אני יושבת בבניין צה"ל בקריה בתל אביב, שם אין חשש שיהרסו".

המהלך הזה הוא ווין-ווין. משפרים את התשתיות ותהליכי העבודה, מאחדים יחידות, מעבירים למדינה אדמות למגורים. במקום סירקין וצריפין יוקמו עשרות אלפי יחידות דיור. כשיש מצוקת דיור במדינה, כל תוספת כזאת היא משמעותית".

גלית בעלת שלושה תארים אקדמיים אחד מהם במשפטים. היא בהחלט שוקלת להשתלב במשרד עריכת הדין של בעלה בעתיד, לאחר שתשתחרר ותצא לאזרחות.

"אם אקבל דרגה, אשאר עוד, אם לא – אז כנראה שלא יותר ממה שאני מחויבת. אבל עכשיו אני כל כולי בתפקיד. אני פרפקציוניסטית, מציבה לעצמי יעדים ובדרך כלל גם עומדת בהם".

מוטי, מגלה גלית, חושב ברצינות על ריצה לראשות המועצה בעוד שנתיים מול אהרון דרור. ובכלל, היא מאוד אוהבת את גן יבנה. "את הגידול המהיר אני פחות אוהבת. כשנולדתי, היו פה 5,000 תושבים, היום יש פי חמישה", היא מסכמת. 

הכתבה פורסמה במקור בכאן דרום.


---------------------

יש לכם סקופ? מצאתם טעות בכתבה? לחצו כאן להתחיל איתנו צ'אט בוואטספ 

--------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים שמגיעים לידינו. אם זיהיתם באתר צילום בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות הקישור כאן



 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה