מרים בית תלמי ריגשה עם סיפור הישרדותה בערב זיכרון בסלון שהתקיים בגן יבנה

בפוגרום "ליל הבדולח" אשר התרחש בלילה שבין ה- 9-10  בנובמבר 1938, נרצחו 91 יהודים על פי דיווחי הגרמנים, אך מעל 400 על פי דיווחים אחרים ועוד מאות במחנות ריכוז. למעלה מ-1,400 בתי כנסת, כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, נפגעו והוצתו ברחבי גרמניה ואוסטריה וחנויות ובתי עסק יהודיים נשדדו ונהרסו. כ-30,000 יהודים נאסרו ונכלאו במחנות ריכוז.

(רשימת יהודים שגורשו ב 1941 לגטו לודז. הוריה רשומים בשורות מספר 53-54)

לאחר ליל הבדולח החל לחץ על ממשלות במדינות רבות לקלוט פליטים יהודים שהיו בסכנה. בלחץ הציבור הבריטי, שהיה מזועזע מאירועי הפוגרום, הממשלה הבריטית הסכימה לקלוט בשטחי בריטניה עצמה אלפי ילדים יהודים מתחת לגיל 17, מאזורי השליטה הנאצית. על ידי הקינדר טרנספורטס ניצלו ממוות מעל ל 10,000 ילדים אשר נקרעו מביתם ומחיק הוריהם. אלו רק חלק מהעובדות המזוויעות אותן עברה מרים.

(מרים, כבת חמש, במחנה המעצר בהולנד)

(אוטו אחיה הגדול של מרים במחנה המעצר בהולנד)

מרים בית תלמי, לבית שפירו, היתה בת 3.5 כשפרצה המלחמה. היא היתה בתם הצעירה של יעקוב ורייזלה שפירו מפולין, אחות לאוטו ואדית (רבקה). מרים התחילה את סיפורה בהלצה על מבטאה הבריטי, למרות שנולדה בפולין.

מרים (89) אישה חייכנית ומלאת הומור עצמי, פתחה ואמרה "בניגוד למקובל היום לומר, אני לא שורדת שואה, אני ניצולת שואה, מכיוון שניצלתי ממכונת ההרג הגרמנית". היא לקחה את הקהל בסיפורה המרתק אל ליל הבדולח בגרמניה, בו פרצו הגרמנים לבית הוריה, בהיותה בת 3.5 בלבד, דרך מחנה הריכוז ובית היתומים בהולנד ועד לקינדר טרנספורטר לאנגליה, העליה ארצה, וחוויותיה כתושבת קיבוץ זיקים מה 7/10.

(יעקוב שפירו אביה של מרים)

(אישור זהות הוריה של מרים: יעקוב ורייזלה שפירו)

את אמה, רייזלה, היא אינה זוכרת כלל, היא רק זוכרת שהיתה לה רעמת תלתלים שחורה, אבל תוי פניה, מחוקים מזכרונה. אין לה, למרים,  אפילו לא תמונה של האם, על מנת לנסות ולשחזר את פניה בדמיונה. את כל מה שהיא יודעת, מספרת מרים, אחותה רבקה לימדה אותה. רבקה, הגדולה ממרים והיתה בסה"כ כבת 9, לימדה אותה, איך להתנקות אחרי השימוש בבית השימוש, היא לימדה אותה מה היו שמות הוריהם, ומהיכן באו, את כל שידעה, לימדה את אחותה הקטנה ודאגה לה. 

(הגברת גרטרוד וויסמולר)

הגברת גרטרוד וויסמולר, חסידת אומות העולם,  הצילה אלפי ילדים יהודים שעברו דרך הולנד אמסטרדם לאנגליה. 4 ימים אחרי הפלישה של הגרמנים לאמסטרדם כשהיו בדרכם לעצור את הילדים, היא הצליחה להציל 60 ילדים אשר שהו בבית יתומים באמסטרדם, בניהם מרים, אחותה אדית (רבקה) ואחיה אוטו במאי 1940.

(הילדים שניצלו מבית היתומים באמסטרדם מרים מוקפת בעיגול)

מרים, שוב, בדרכה ההומוריסטית, סיפרה על האניה שהפליגו בה. "זו היתה אניה ישנה שיצאה משירות ונדמה היה שצריך להדביק אותה עם סלוטייפ, עד כדי כך היתה רעועה, אבל זה מה שהיה ועל זה עלינו."

הסיפור ממשיך לאורך השנים, שנים בהן הופרדה מאחותה ומאחיה, שנים בהן היתה צריכה ללמוד ולהסתדר בכוחות עצמה, עם הידע שהעבירה לה אחותה, ועד להיכרות שלה עם תנועת השומר הצעיר ועלייתה ארצה.

(מרים כמדריכה בשומר הצעיר)

לאחר עלייתה ארצה, קבעה מרים את מושבה בקיבוץ זיקים., בו גרה עד היום. עם אחותה רבקה חודש הקשר, והתברר שהיא עלתה כמה שנים לפניה לארץ, וגרה אף היא בקיבוץ אחר. אוטו, אחיהם לא שרד, ומתוך משפחה של 5 נפשות, נותרו מרים ורבקה שתיים, האחת עבור השניה, ועבור המשפחות אותן הקימה כל אחת מהן בארץ ישראל. ב 7/10 חוותה שוב, כתושבת זיקים, את הפוגרום והטבח, ניצלה בזכות כיתת הכוננות של הקיבוץ והיתה עקורה מביתה במשך כחצי שנה. לאחרונה שבה לגור בקיבוץ, שהיא כל כך אוהבת.

שולחן עם נרות נשמה לזכר קורבנות השואה, הוכן לקהל המבקרים, להדליק במקום, או להדליק היום, ערב יום השואה, כל אחד רצונו.

מתנדבי זיקה גן יבנה, טרחו ועמלו על ארגון הערב, הכיבוד, והנוחות הנדרשת לנותנת העדות ולקהל שהגיע לשמוע את סיפורה.

קרן שפירא אביטן (מתנדבת זיקה) הנחתה את הערב.

מאיה אזולאי, קרן כהן צמח וג'ני זרח (מתנדבת זיקה) תושבות היישוב, ביצעו  בתחילתו של הערב  את השיר "ניגע אל החלום" ובסיום הערב, את השיר "גשם שיבוא", בהנחייתה המקצועית של ג'ולי עזז.

הערב המרגש והמציף, הסתיים בתפילה למען שלומם ושובם של החטופים:

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם

הוּא יְבָרֵךְ וְיִנְצֹר אֶת אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ הַחֲטוּפִים

הָאֲסוּרִים בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל

יְחַזֵּק נַפְשָׁם וֶאֱמוּנָתָם

יִשְׁמְרֵם מִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה

יַחְמֹל עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַמְּצַפִּים לִישׁוּעָתוֹ

יְבַטֵּל מֵעֲלֵיהֶם כָּל גְּזֵרוֹת אַכְזָרִיּוֹת

בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל יָחִישׁ פְּדוּתָם וְיֵצְאוּ מְהֵרָה מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה

וּמִבּוֹר הַשְּׁבִי לְחֵרוּת עוֹלָם

וְיָשׁוּבוּ לְשָׁלוֹם אֶל מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם וְאֶל בָּתֵּיהֶם

אָנָּא, נֶטַע אַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת בְּלֵב כֻּלָּם

הָסֵר קִנְאָה וְשִׂנְאַת חִנָּם וּפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ

וְנִזְכֶּה בְּקָרוֹב לוֹמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה חֲדָשָׁה.

הקהל יצא נרגש ולחלקו היה קשה להיפרד ממרים שובת הלב, הם רצו לשמוע עוד קצת ממנה, עוד קצת עליה, והיא ענתה לכולם בחיבה, בסבלנות ובחיוך גדול.