"ברית עולם לא תשכח": פרויקט מבורך בגן יבנה זקוק לעזרתכם

קלרה בן-חיים, אמה של אלונה ליד העץ הנושא את שמה

"אשמח אם תקדישו כמה דקות לקרוא את הפוסט הזה, אני נרגשת מעצם הכתיבה שלו, ותקראו בבקשה עד הסוף – כי ישנו פרויקט מקומי מדהים שזקוק לעזרה מצדכם...

לפני 4 שנים , התוודעתי לפרויקט מבורך בשם: "ברית עולם לא תשכח" . פרויקט משותף למספר גורמים: ביהס נופי מולדת ,תיכון נעמי שמר, בשיתוף משטרת גן יבנה בניצוחו האישי של בצלאל בסל הבלתי נדלה שממש אימץ ולקח חסות על טיפוח הקשר עם שורדי השואה תושבי גן יבנה.

במסגרת הפרויקט, תלמידי התיכון צילמו עדות חיה בבתי שורדי השואה והנציחו את העדויות במצגת ובסרט וידאו מרגש.

בית הספר "נופי מולדת" אירח את שורדי השואה קיים טקס מרגש לכבודם, ערך עבורם ארוחת בוקר מפנקת במסגרת יום המעשים הטובים, וגולת הכותרת : נטיעת שדרת עצים כאשר כל שורד, נוטע עץ עם שלט הנושא את שמו – לנצח.
עברו מאז 4 שנים – כמה מהשורדים לצערנו – לא שרדו.

האמא הפרטית שלי, קלרה, שתיבדל לחיים ארוכים נולדה במחנה טרנסיסטריה שברומניה. לפני 5 שנים שכנעתי אותה לעזוב את ראשון לציון מקום בו התגוררה רוב ימיה, ולעבור לגן יבנה כדי שתהיה קרובה אלי.

אמא שלי התקשתה להכיל את הרוגע , כמעט "נשברה" אבל החליטה לתת לגן יבנה הזדמנות.

עכשיו, לאחר 5 שנים, היא אוהבת כל רגע כאן. פעם היא הייתה כאן "האמא של אלונה", היום כבר מכנים אותי "הבת של קלרה" . מכירים אותה בכל מקום: בסופר, בבית הקפה, בקופת חולים ובמועדון. בשבילה – גן יבנה אינו יישוב אלא משפחה חמה ועוטפת.

אתמול , נזכרתי בעץ שעל שמה , באינסטינקטיביות החלטתי שאני חייבת לצלם תמונה שלה ליד העץ עם השם, רציתי להנציח את הרגע הזה לעד. צלצלתי לבית הספר וביקשתי את רשותם לבקר עם אימי בשדרת העצים. אספתי את אמא, ונסענו יחד לבית הספר "נופי מולדת".

בשער בית הספר קיבלה את פנינו בהתרגשות סגנית מנהלת בית הספר קרן אנג'ל-דוד המדהימה שהיא עמוד התווך של הפרויקט, וליוותה אותנו במהלך הביקור. כמה אמא שלי שמחה לראות שהעץ שלה גדל לתפארת – הוא כבר לא "שתיל". הצטלמנו, וחזרנו הביתה נרגשות מהחוויה.

איזה כיף לדעת שיש שדרת עצים, שלכל עץ יש שלט עם שם של שורד שואה מקומי, שלכל שורד יש סיפור של גבורה. איזה אושר יש בלדעת שילדים בבית ספר יגדלו בין העצים האלו , עצים שמסמלים – חיים!

ועכשיו אני פונה אליכם תושבי גן יבנה , חברים – משפחה שלי....

שדרת העצים קיימת – אבל המקום רחוק מלהיות מטופח. לא בגלל חוסר רצון לטפח, פשוט בגלל העדר תקציבים, העצים גדלים ירוקים ויפים ומסביבם פרחים, אבל אין גישה אליהם, אין שביל מסודר – הרצפה מורכבת ממשטחי עץ שמסוכן ללכת עליהם.. ובשל כך – למען ביטחונם האישי, הילדים מנועים מלהיכנס לשדרה , רק לצפות בה מרחוק.

מי יש לו את הכלים והאפשרות – "לארגן" את המקום, בצורה שלא יסכן את מי שבא לבקר בו? אני משוכנעת שכמה ידיים טובות, ויום יומיים של עבודה וחומרי גלם ליצירת שביל ראוי (אבני מדרך או דק) – והשדרה תהפוך למקום מקסים שיהיה ראוי להכיל את סיפורי הגבורה , שיהיה אתר שילדי המקום "יספגו" ממנו ולא יהיו מנועים מלהתקרב, מקום שיהיה ראוי למשפחות והצאצאים שנולדים וגדלים כאן , לבוא ולהיזכר באותם אנשים, שבזכותם – אנחנו כאן.

מי שיכול לתרום מזמנו, ומי שיש בכוחו לסייע בשיקום השדרה – אשמח לשמוע ממנו.

אלונה טריסקר"

פנינו אל יו"ר הנהגת ההורים בביה"ס נופי מולדת מיכאל דוד, והבאנו לידיעתו את הנושא בפוסט הכאוב של אלונה. מיכאל, כמה לא מפתיע, כהרגלו, מיד נרתם, והבטיח לבדוק ולראות, כיצד ניתן לקדם את נושא טיפוח המקום. 

מיכאל דוד יו"ר הנהגת הורים ביה"ס נופי מולדת:

אני גאה להוביל את הנהגת ההורים בבית הספר נופי מולדת שהפך במרוצת השנים לקהילה אחת גדולה ומחבקת. יחד אנו מובילים לערכים אהבת הארץ ואהבת הזולת. גולת הכותרת הינה אימוץ ניצולי השואה בגן יבנה. נטיעת העצים בשנת היווסדו של בית הספר הינה הניצחון שלנו כעם וכמדינה שצומחת ואיתנה לעד. אני מאחל לניצולי השואה אריכות ימים ושנים טובות יחד כאורחי הכבוד בבית הספר לעד. שיתופי הפעולה בין הנהלת בית הספר להנהגות ההורים מהווים כר פורה למצויינות וכבוד הדדי בין אדם לרעהו וממלא את ארגז הכלים לילדינו לעתיד בריא וטוב יותר."

התמונות באלבום המצורף באדיבות אלונה טריסקר