בסיירת הורים גן יבנה לא מוותרים על הנוער המקומי

סיירת ההורים בגן יבנה הוקמה לפני כ 3 שנים, ומורכבת מהורים ותושבים שאכפת להם. הם תורמים מזמנם הפרטי, גם בלילות שבת, על מנת להגיע את הנוער, לשמוע ולהשמיע, לתמוך ולהסביר, להבין את רחשי ליבו.

במהלך השבת, נחשפנו לפוסט שכתבה תושבת היישוב, איריס רוזן וייס, מתנדבת בסיירת ההורים בגן יבנה. איריס תיארה את קורות המשמרת בליל שבת האחרון, בהרבה כאב. קיבלנו את אישורה וחשבנו שכדאי לפרסם את דבריה כלשונם.

כך כתבה איריס: "יושבת ביום שבת ב 3 לפנות בוקר לכתוב.... מתקשה לישון, כואב לי בלב ובבטן והראש חושב ודואג....סיירת הורים גן יבנה יצאה בליל שישי שוב לשטח - עמוסים בעגלה ובה מגוון שולחנות משחק יקרים, משחקי קופסה, כדורגל, מתקנים ושאר נשנושים ושתייה. 6 מתנדבים מצטרפים ל ציפי שילוח , עוזבים את בתיהם, משפחותיהם, בליל שישי. כן, יוצאים מהבית בזמן הפנוי שבו אפשר לשבת במזגן בסלון, לראות סרט, לפצח גרעינים, לצחוק עם הילדים, או פשוט לנוח מעומסו של שבוע מטורף. ובמקום כל אלה אנחנו יוצאים החוצה ב 22 בלילה, לחום המעיק, ושמים פעמינו לקניון הפרינדלי ביישוב, פורקים עגלה עמוסת ציוד יקר ערך ומפזרים ברחבת הקניון הפתוח."

היא המשיכה לתאר: "בני הנוער מתחילים להיאסף סביבנו ולשאול מי אנחנו ומה הבאנו.... הם מסייעים לנו להרים המשחקים ומתחילים להנות משולחן הסנוקר, פינג פונג, כדורגל, ששבש, מתקן בעיטות בכדור ועוד... בנים ובנות גם יחד תוהים אם אנחנו שוטרים ולמה אנחנו פה ואנחנו מסבירים להם שאנחנו פה עבורם ובשבילם. חלקם מעריכים ומודים לנו שבאנו ומציעים לנו לשבת עימם ולשוחח איתם. הזמן חולף וחבורות באות וחולפות, משחקות, עוזבות, מטיילות לעבר הפארק הסמוך, עולות לקומה השנייה של הקניון. אנחנו מתפצלים ומצטרפים למקומותיהם ומשוחחים עימם. שיחות על השעמום, על חיפוש פואנטה בחיים, על חברות, זוגיות, אלימות, אלכוהול ומזהירים אותם על הסכנות האורבות להם."

איריס הוסיפה: "הקיץ כבר פה, הם מרגישים את החופש, והקניון מתמלא במאות בני ובנות נוער. חלקם מ''שמר'', חלקם מ''רבין'', חלקם סיימו כיתה ז' או ח', חלק עולים לט', י', יא', מגוון הגילאים... הרבה רכובים על קורקינטים, אופניים חשמליות ולא אחת גם  טרקטורונים חשמליים, נוהגים בפראות בתוך רחבת הקניון ועוד יותר מסוכן בכביש במהירויות מטורפות ולעיתים בנתיב אל מול מכוניות מרימים גלגל בשביל ה'דאווין' וממש לא קולטים שבשניה אחת חייהם יכולים להסתיים...."

וסיפרה: "חלק מעשנים, חלק מתקוטטים, השיח לעיתים צורם לאוזן השומעת, קללות והשמצות, נערות שלא אחת סוטרות לנערים והכל מבחינתן ''בצחוק''... אחרי כשעה אנחנו רואים את חלקם עם כוסות....'מיץ פטל' הם אומרים לנו, אבל לנו ברור שמדובר באלכוהול. אנחנו משוחחים איתם, הם אומרים שהם לא שותים הרבה, שהם בשליטה, שאבא יודע...ושהכל טוב.... ואנחנו מכוונים בשיח ומנסים להסביר להם מה הסכנות האפשריות.... חלקם מעשנים, חלקם שותים, קצת מתנדנדים ואנחנו מקווים שאין שם גם ענייני סמים...."

איריס סיפרה על המפגש: "הרבה ילדים מודים לנו שבאנו ושהבאנו איתנו המשחקים, הם מנשנשים מהכיבוד, שותים מים קרים ומחמיאים לנו שאנו יוצאים מהבית בשעות כאלה עבורם. "אם אמא שלי היתה יודעת שיש סיירת כזו , היא היתה רוצה להתנדב, אבל אני מעדיפה שהיא לא תראה אותי פה", אומרת לי אחת מהן... הקניון הומה. הרעש מטורף, החום לאט לאט נשבר וכולנו מחפשים משב רוח צונן, עושים סיבוב לכיוון הפארק, עולים שוב לקומה השנייה, מטיילים באיזורי הקניון ומנסים לדבר עם הילדים בגובה העיניים."

ואז חלה תפנית בעלילה, כפי שמתארת איריס: "כשהלילה יורד ואורות הקניון נכבים, הילדים מבקשים שנישאר כי הם עוד רוצים לשחק....'אל תלכו', הם אומרים לנו ואנחנו עדיין פה איתם כמובן. בשלב מסויים הרגשנו סחרחרה, כמויות בני הנוער מטורפות, ואחרי השעה אחת הכל מתפוצץ כששני נערים רבים ואחד מהם שובר את מקל הסנוקר, ומאיים על השני ומתחילה תגרה. כמויות של נערים מנסים להגן ולתקוף זה את זה, בשתי חבורות... הבנות צועקות ואנחנו רצים לסייע ולהפריד.  זה יכול היה להיגמר אחרת. הילדים צועקים ואנחנו מזמינים את הפיקוח והמשטרה. מצליחים להפריד ומנסים להרגיע את הצדדים..."

אך זה לא באמת נגמר: "כשהניידת מתרחקת", ממשיכה איריס," 2 החבורות הטעונות שוב מגיעות, נפגשות והקטטה מתחילה שוב. ציפי ויניב עטים על 2 הנערים שאחד מהם כמעט העיף את האחר אל מעבר למעקה של קומת הקניון (לכיוון החניון בקומה מתחת), ומפרידים פיזית בין שני הנערים. ציפי ויניב כמובן מקבלים 'על הדרך' מכות פיזיות וההמולה רבה. אנחנו מזעיקים שוב את הפיקוח ועל הדרך גם את המשטרה. אלו מגיעים אחרי כמה דקות וכשהצ'קלקות מהבהבות כל הנערים.ות רצים ובורחים. אבל לא כולם. נשארים עוד נערים ונערות שממש לא חוששים ואומרים שאין להם קשר לקטטה האלימה, אך כולם מורחקים הביתה."

ומתריעה: "זה יכול היה להיגמר אחרת.... נמנע פה אסון ואני כאמא יושבת וכותבת פוסט זה וכואבת על הנוער של ימינו. האלימות גועשת, האלכוהול זורם, הסמים בשטח, הרשיונות בידיהם למכוניות שההורים נותנים - המהירות גוברת, השטויות על הכביש והמדרכה לא מפסיקים לקרות מול עינינו, כך גם עם הרכבים החשמליים למיניהם (חבל שהומצאו), ההתנהגות המסוכנת גוברת ומפחידה, גיל ההתבגרות של ימינו אינו גיל ההתבגרות אותו אנו חווינו .... ואנו לפעמים שואלים את עצמנו – איפה ההורים? איפה הסמכות ההורית? לאן היא נעלמה?.... הילדים זקוקים ליד מכוונת, הילדים זקוקים לשיח פתוח, מאפשר, אבל גם מגביל ומחנך."

את הפוסט סיימה איריס במילים: "הערב הזה הסתיים בציוד יקר שהבאנו לנוער בשמחה ואהבה, אך חלקו לא חזר אלינו ואף נהרס, במכות שציפי היקרה ויניב היקר חטפו כשניסו להפריד קטטה אלימה (תודה לאל שרק זה קרה לבסוף), במתנדבים מותשים ועצובים על איך שנגמרה המשמרת, אך שמחים שנמנע פה אסון, ובילדים שברחו מהמשטרה, כשיכלו לסיים ערב בכיף ובחיוך.... הערב היה יכול להיגמר אחרת.... הקיץ כבר פה....!!!! ואנחנו סיירת ההורים פה למען הנוער שלנו ושל כולנו. רוצים לשמור עליהם.ן כדי שיחזרו הביתה בשלום!!!! "

ביקשנו את תגובת אהרון דרור, ראש מועצת גן יבנה, וכך אמר: "המועצה המקומית גן יבנה, באמצעות היחידה לביטחון קהילתי וסיירת ההורים היישובית מקיימת פעילויות יזומות במקומות ציבוריים, פארקים ומקומות שבהם מתכנסים בני ובנות הנוער בגן יבנה בשעות הערב והלילה. במוצאי השבת, במהלך משמרת נוספת של סיירת ההורים אירע אירוע אלימות בין בני נוער, ואנשי הסיירת מיד הזמינו את השיטור העירוני לטיפול בו."

דרור הוסיף: "זו הוכחה נוספת לחשיבות שבהקמת הסיירת ופעילותה המשמעותית במניעה של אירועי אלימות במרחב הציבורי והמועצה תמשיך לקדם ולהשקיע בה למען בני הנוער. כחלק מהרצון לסייע לבני ובנות הנוער להעביר את הזמן בנעימים תוך ביצוע הסברה ופעולות מניעה בנוגע לסכנות שבאלכוהול וסמים המועצה רכשה עבור היחידה לביטחון קהילתי והסיירת ציוד פנאי רב כגון שולחנות סנוקר, משחקים, מקומות ישיבה ועוד."

וסיים בבקשה: "אנו פונים להורים היקרים בבקשה לשים לב היכן ילדיהם מסתובבים, לשאול שאלות ולהיות מעורבים ככל שניתן במטרה למנוע מילדיהם להיות חשופים לאלכוהול, אלימות וסכנות נוספות."

קרדיט צילום לתמונות באלבום המצורף: איריס רוזן וייס